עושה בי כרצונה

בהתחלה זאת היתה עבודה, השקעתי מאמצים, חיכיתי בסבלנות (בדרך כלל (: ). הייתי צריכה להוביל אותו, להגיד לו מה הוא מרגיש, מה הוא רוצה, מה הוא צריך. להראות לו במדוייק איך כניעה נראית ומה הוא צריך לעשות, לבד הוא לא הצליח.
והוא הגיע למקום הנכון, כמו שידעתי שיקרה.
אז עכשיו אני נחה, אני יושבת ומקשיבה לו מביע כניעה, מסביר לי מה נכון לו לעשות ואיך הוא יעשה את זה. קוראת אותו מבקש הכוונה, מתייעץ.
עכשיו הוא עושה זאת לבד ואני פשוט שם, מאפשרת לו לרדת הכי עמוק שהוא יכול, בשבילי.
נעימה לי, המנוחה הזאת, אני גאה בו, מרוצה מהמקום שאליו הוא הגיע ואוספת כוחות, לשלב הבא.