לפני 6 שנים. 27 במאי 2018 בשעה 15:53
לאחר דקות ארוכות בהן הוא כואב, בוכה, מבקש שלא, מבקש שעוד, מפשק את עצמו בשבילי שיהיה לי נוח, שיהיה נגיש, אני נשענת לאחור.
לוקח לו קצת זמן עד שהוא מחזיר לעצמו את הנשימה, עד שהוא פותח את העיניים.
הוא כמעט תמיד שואל אותי מה אני רוצה להגיד כשהוא "חוזר" אלי. אני כמעט תמיד עונה ב"כלום".
וזה מדהים, כמה שאני שקטה שם, כמה לרגע אין בי רעש.
וזה מדהים כי אני יודעת שאני צריכה עוד שקט ושהוא ייתן לי אותו, גם כשזה אומר עוד סבל בשבילו.