לפני 6 שנים. 24 ביוני 2018 בשעה 9:14
אלו היו רגעים בודדים במפגש שהבנתי שהוא עדיין שקוף מולי, שהוא לא הצליח (וגם לא ניסה) להתנתק לחלוטין.
* הרגע בו הוא סיים לגולל סיפור מהיום יום שלו, שנייה לפני שהיה ברור שעכשיו תורינו, עכשיו מתמודדים והוא הושיט לעברי את היד שלו, מבקש את שלי בלי להגיד מילה.
* הרגע שהוא אמר "אני לא רואה את עצמי בלי להיות שלך", שנייה לפני שהוא הודה שלפחד שלו היתה יותר משמעות ממה שהוא חשב.
* הרגע בו היד שלי התהדקה על הצוואר שלו, הפנים שלו מתעוותות בחוסר אונים, שנייה לפני שהוא פתח את העיניים והסתכל בשלי בעודי מהדקת חזק יותר.
* הרגע בו הוא אמר את התודה הקבועה שלו בסוף והתכוון בה לכל כך הרבה דברים, שנייה לפני שהוא הלך.