לפני 6 שנים. 27 באוקטובר 2017 בשעה 6:41
הנה סתם עוד פוסט.
עוד ערמה של מילים,
שעוד כמה דקות יעלמו מהעמוד הראשי ויטבעו באוקיינוס האין סופי של זרמי אותיות.
ואת או אתה קוראים את זה
ולא תוכלו לדעת
כמה כאב
כמה ריקנות
וכמה תקווה
יש בפוסט הזה
כי יש תחושות שאי אפשר לבטא במילים.
רק במבט
בציפייה
שתופיעי כבר
