חסרת מנוחה

הוּא גוֹסֵס, הוּא גֹוֵעַ, הַמֶּרֶד

הַגֵּאֶה, הָעַלִּיז, הָאָדֹם.

הַכְנָעָה – אַלְמָנָה חִוֶּרֶת

אֶל בֵּיתִי מִתְקָרֶבֶת דֹּם.

תִּפְתַּח הֲדוּקוֹת שִׁנַּיִם,

תְּרַפֶּה אֶגְרוֹפַי הַקְּמוּצִים,

וְאֵפֶר תַּחְפֹּן מְלֹא כַּפַּיִם

לְכַסּוֹת שְׁאֵרִית רִמְצִי.

תִּתְכַּנֵּס לְפִנָּה נִדַּחַת

מַחֲשָׁה וּמַרְכֶּנֶת רֹאשׁ.

וְאֵדַע נְכוֹנָה: הָאוֹרַחַת

אֶת בֵּיתִי לֹא תִטֹּשׁ, לֹא תִטֹּשׁ.

(רחל המשוררת)