"איך הכנסת אותנו לבוץ המחורבן הזה" אומר לעצמי ומסתכל עליה בבוז. הרי הזהרתי אותך לא לעשות שטויות כאלה. ובכל זאת עשית. לא חשבתי לעולם שאצטרך ליצור קשר עם האינטרפול. לא שהם עשו משהו בנידון. לא הגיבו בכלל למייל המזוין ששלחנו. אפילו ששיתפנו שם ראיות מוצקות נגדו. והמשטרה המחורבנת... כל כך הרבה הבטחות ובסוף סגרו את התיק. "אני מציע שלא נעשה כלום כרגע. כל עוד הוא לא יוצר קשר, אין לנו מה להעיר את האדיוט הזה" אמרתי לה בפעם המי יודע כמה. "אני לא יודעת... אני חושבת שאולי כדאי לפעול כמו שהעורך דין ההוא הציע" אמרה. "מותק, כבר דיברנו על זה. אין טעם להיות אופנסיבים עכשיו. במידה ויקרה משהו, תמיד נוכל לעשות את מה שדיברנו עליו" השבתי. היו לנו מספר כיוונים. אני חשבתי שלהתקשר אליו ממספר בלתי מזוהה, לשאול אותו האם שמו הוא אכן שמו, ואז לומר לו ש"ניפגש בקרוב" או משהו בסגנון ולנתק יכול ליצור איזושהי הרתעה, בתור התחלה. או אם הוא יעשה משהו, לקנות איזה עיתונאי במדינה המושחתת והרקובה ההיא, שיכתוב עליו כתבה לא מחמיאה. אבל החלטנו לחכות. היא פתאום מתקרבת, מתחנפת. מדברת על עתיד. "איזה עתיד? לפני הבלאגן בקושי הסתכלת עליי" חשבתי לעצמי בעודי מחייך אליה ומשחק את המשחק הצבוע. הראש שלי במקום אחר. חולם על נשיקה עם העולה החדשה ההיא. בחיים לא הייתם מנחשים מאיפה היא עלתה. ולא, לא ממזרח איברופה. בכל אופן כבר שבועיים אני מנסה לקבוע איתה פגישה. עד שסופסוף הצלחתי לקבוע היא רצתה להיפגש ביום הולדת של הראשונה (השניה לא מכירה את הראשונה, אבל הראשונה כן מכירה את השניה). אמרתי לה שיש לי משהו באותו יום. תמיד ידעת איך להכניס לי, אלוקים. והאמת מגיע לך שאבריז לך ביום ההולדת שלך לטובת מישהי אחרת. זה יהיה צדק פואטי כמו שאומרים. אבל אני לא כזה מניאק. בכל זאת יום הולדת עגול. מקסימום נזיז ליום אחר. אוי כמה שאני חייב לקבל פרספקטיבה חדשה.
לפני 6 שנים. 6 באפריל 2018 בשעה 20:02