שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

חתולי רחוב

אם לא תתן להם אוכל, הם לא יתנו לך ללטף אותם.
לפני חודשיים. 12 בספטמבר 2024 בשעה 0:01

לפעמים

אני כבר לא יודעת אם אני רוצה לדעת.

מה יכאב יותר או מה יפגע פחות, והאם אטבע או אוכל להמשיך לשחות.

התשובה נמצאת מול העיניים או שמא מבוצרת וחומקת בין חדרי הלב, זוחלת כמו נחש שמאיים לחנוק ביהירות.

התשובה נמצאת מול העיניים או בכלל מתגנבת לחושך המפורסם בעת עצימתן? רק שם אוכל לדעת.

או שלמעשה אוכל לדעת רק כשאפקח אותן בזמן שאני אמורה לעצום - אחרי שאתה נרדם וכבר ממש בשיא החלום; הו אז המופע של הסיוט שלי רק יתחיל, בזמן שהמחשבות נועצות בי את טפריהן וכל רעידה שלי תעמיק את הפצע ותזרים את הדם.

המילים שלך ריקות, כמו פלסטרים. הן יעילות בהתחלה כשהפצע עוד שטחי, כשמדובר רק בשריטה. אבל יום יבוא והשריטה תהפוך לחתך ואחרי שתנעץ בו שוב את השקרים שלך, הנוזל יפרוץ החוצה. התשובה תכרוך את עצמה על הלב, כמנסה לסחוט ממנו כל טיפת דם ולהגביר את זרם הדם שמשפריץ ממני.

משהו בי נרגע מהמחשבה הזו שלפיה, יום אחד יהיה לזה סוף. יום אחד אוכל להפסיק להתנדנד, יום אחד התשובה תגבור על החושך ותעז לצאת באור היום. 

יום אחד הקור שלך ירד למינוסים חדשים והקרחונים יהפכו ללהבים שאפילו הדם שלי לא יצליח להמיס. אותם קרחונים שיקרעו את כלי הדם שלי לגזרים באין מפריע. 

אני גרה איתך ומתייפחת מבכי של אהבה וכאב בכל יום מחדש. אני יודעת שאנשי הכפור משחיזים את הקרחונים שלך עכשיו; תוהה אם אתה מודע לגודל הנזק. 

גם אם תעצום עיניים, התשובה שלי עדיין תהיה שם. גם אם תאטום את האוזניים - הקול בראש שלי ימשיך לנגן לי כאב; וגם אם תשקר לעצמך - התשובה שלי תשאר מוגנת בלב.

אני תוהה מה גורם לי להשאר אם אני הרי יודעת - מה גורם לי לאבד כל טיפת זהות ולהצמד אליך, בכל מחיר. האם זה הכאב שאני רגילה לחוש?

 

מה גורם לי לאהוב אותך כך,

להעדיף כאב על ליטוף,

שקר על אמת,

קור על חום.

אולי גם את זה אני לא רוצה לדעת.

ואולי אני פשוט לא רוצה להודות באמת.

אני רק יכולה לקוות שאצליח לצאת מזה,

ההבטחות שלך שוות לחול על החוף והמילים שלך מייבשות את הים,

זה לא סתם שהדמעות שלי מלוחות כל-כך.

אני רוצה לאהוב את עצמי,

אני שונאת את מה שאתה מחולל בחיים שלי,

אני רוצה לחבק אותי,

אני שונאת שהחיים שלי הם תקליט שבור,

אני רוצה לחבק את הפטיפון,

להתחנן לשמוע צליל יפה,

אקרוס על הברכיים,

הדמעות יוסיפו לנזול,

והצליל היפה יתנגן למרות הנשימות והייבבות שלי,

המחט תחליק על הבליטות בתקליט כאצבע המרחפת על הצלקות שבידי,

הרוח תנשוב

והכאב יסור ממני.

מתמסר למלכהה - יפה ממש :)
לפני חודשיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י