נפגשים בשני רכבים בחניון של בנין משרדים, חצאית רחבה של מתנחלת, מטפחת ראש מכסה, משקפיים על המטפחת.
היא מטופחת, יחסית.
אני חושש, גם היא, אבל קבענו להיפגש.
עיניה גדולות, שחורות. תאווה בהן.
אני מביט לתוכה, היא יפה, רואים שהיא אמא, רואים שהיא ילדה לא מעט.
זה מגרה אותי מאוד.
כל מה שאני רוצה זה לגעת בה. לשלוח יד.
אבל איך?
התקרבנו, עמדנו מאחורי הוואן שלי, קרובים מאוד, לא מדברים.
מריח אותה, ריח לא לי.
מרגיש את החום שלה. הוא זר לי.
היא מתקרבת, נצמדת. עומד לי, לא נוח.
תסתובבי! אמרתי פתאום בלי לחשוב.
היא הסתובבה מיד.
ליטפתי אותה, את החצאית שלה, את הטוסיק, הרגשתי. מגע נעים, חם, רך, מתמסר.
ליטפתי את פנים הירכיים, נגעתי סביב. היא נכנעה, התמסרה, פישקה רחב, הבליטה אחוריה כאומרת קח אותי, פשק אותי, בתק אותי.
ואז מישהו בא, התנתקנו, היא הסתובבה.
עיניה אמרו שהיא לא שבעה.
קבענו להיפגש מחר.
אני עדיין לא נושם.
