בסוף 1989 השתחררתי מרוסק גופנית ונפשית...
מה לא היה לי בשנתיים הראשונות בצבא ? הייתי בימים הראשונים של האינתיפאדה בשכם, נפצעתי קל מירי כוחותינו בבופור, כל השבוע אחרי ליל הגלשונים שכבתי במארבים על הגבול.
לחבר שלי לא נפתח המצנח.., קצין נהרג לידי מירי צלף באיזה מוצב, ולי בתור החובש נותר רק להמתין עד שהרופא הרוסי השיכור יתנתק מבקבוק הוודקה ויגיע לקבוע מוות..
פעמיים הייתי עצור במשטרה צבאית, פעם אחת במצ״ח.
הצלחתי אפילו ׳לאבד׳ 200000 כדורי מא״ג..
אינסוף ׳חוויות׳ שלא הייתי מוכן להן..
השנה האחרונה שלי הייתי בהדרכה, יותר רגוע, אבל עדיין חיכיתי כבר..
אפילו השחרור לא הלך חלק.
ערב לפני השחרור,נסענו חבר ואני לתל אביב לחגוג.
כל כך השתכרנו שכשיצאנו מהפאב לא מצאנו את האוטו.
נרדמנו באיזה פינה והגענו לבקו״מ באיחור של יום.
לא הסכימו לשחרר אותי כי הגעתי באיחור...רק בישראל. 😳
בכל אופן השתחררתי והייתי צריך חופשה וגם גאולה..גאולה דרך חופש ומוזיקה.
ביררתי איפה ניק קייב עתיד להופיע בחודשים הקרובים.
האופציות היו לונדון ופריס.
פריס נראתה לי יותר חמימה ומזמינה (למרות שמסתבר שבפריס יש יותר ימי גשם בשנה מלונדון).
סבא שלי קבור בפריז (לא רחוק מהקבר של ג׳ים מוריסון אגב). אמרתי נלך על פריז.
שבועיים אחרי השחרור הייתי בפריס.
הרבה הרפתקאות שם, אולי פעם אחרת, בכל אופן כעבור מספר חודשים יצא האלבום טנדר פריי.
כעבור עוד מספר שבועות ידעתי את כל מלות השרים בע״פ.
כעבור עוד חודשיים הוא הגיע...