למה לא אישתי

יושב בבית בוהה במסך הטלויזיה ולא רואה ולא שומע כלום.

אנשים מסביבי משוחחים, ואני כמו חרש...

חש איך הקירות קרבים זה לזה, חש שבעוד רגע הן ימחצו אותי.

רוצה לצרוח, רוצה לברוח...

אבל יודע שלא אצליח להמלט...

הקירות מתקרבים זה לזה ואני לכוד...

ורק משפט אחד רץ בראשי

You can check out but you can never leave

אז יש לי יזיזה, צעירה בלונדינית יפה

אנחנו נפגשים מדי פעם, לכמה שעות של סקס

פשוט סקס ישן וטוב בשלל תנוחות ומצבים

מכירים ויודעים איך לענג את השני

לפעמים זה פשוט תענוג, סקס כזה

בלי אביזרים, בלי לחשוב, פשוט להתנשק המון להתחבק להזדיין לשכב צמודים ולדבר.

מין סוג של חזרה למקורות...

דיברנו, הסתבר בסוף שהיא וירטואלית בלבד

דיברנו, אבל המרחק היה לא מציאותי

דיברנו,אבל הזמנים שבהם יכלנו להפגש לא התאימו

ועוד...ועוד...

אז אני לא מחפש זיון/סשן חד פעמי ולא אשקר ולא אצא מהמסגרות והחוקים שלי בשביל זה.

חי עם החוסר, הרצון, הצורך...

מתמודד עם השדים שלי.. 

בסוף, תגיע האחת, שנתאים אחד לשניה,שהכל יתחבר כמו קוביות לגו.

ואז גם השדים יחזרו לישון...

שונא את אור היום, את הרעש ואת ההמולה, את המטלות.

כאשר הלילה יורד, הכל בחוץ נהיה יותר רגוע ושקט, נהנה מהחשיכה העוטפת.

אבל אז גם כל השדים מתעוררים, זוחלים בתוך הנשמה.

יושב במרפסת, צופה באורות מטוסים רחוקים, מקשיב לדממה.

אבל הרעש מגיע מאי שם, מעומק הנשמה.

זוכר את הדמעות שהזלתי...

לאחר מספר מפגשים היא אמרה לי

שלך אני אדוני בגוף ובנפש...

הזלתי כמה דמעות של אושר

על האמון.....

כזה עמוק בלב

עמוק בנשמה

לא בגללי ולא בגללה

בגללו...

שכנע אותה לעזוב את העיר, עבודה חברים בשביל חיים חדשים אי שם בדרום הרחוק...

נפרדנו, כי זה לא מעשי...

כעת היא סובלת, מרוחקת מהכל וגם ממני...

כל מייל שלה קורע לי את הלב

אבל את הזמן אי אפשר להחזיר לאחור!

כואב.....

קראתי כאן מלא בלוגים ומאמרים בנושא בדסמ ואהבה, והחלטתי להוסיף את 3 האגורות שלי.

יש כל כך הרבה אנשים נשואים המקיימים יחסים מחוץ למסגרת, כל אחד ואחת מסיבותיו הוא. לראיה, תבדקו כמה צימרים וחדרים דיסקרטים קיימים בכל חור במדינה.

תגידו שהם בוגדים,סתם חרא של אנשים נשואים אבל בסופו של יום כל אחד מנהל יחסים מחוץ למסגרת מסיבותיו הוא, ואל לנו לשפוט אנשים אלה מבלי להכירם ובטח לא להכליל.

כל אותם "בוגדים" עושים זאת רוב הפעמים בגלל צורך כלשהוא. ברוב המקרים זו לא ממש אהבה אלה "זמן איכות אישי" של המעורבים.

מכאן, שגם בבדסמ, לפי דעתי, האהבה אינה כורח ליחסים אלה הצורך של כל צד לספק את הצרכים שלו. אין זה אומר שזה משהוא מכני, וחייב להיות חיבור בין המשתתפים, אבל אהבה לא חייבת להיות שם.

אבל זאת דעתי האישית כמובן...

לפני כמה ימים שלחתי הודעה למישהיא, שברצוני להכיר.

היא ענתה, אני לא מנויה ולא יכלתי לשלוח הודעה אבל לא ראית שעשיתי לייקים לפוסטים שלך? לא חשבת שאני מעוניינת?

אז אני מאוד מוכשר בהרבה תחומים אבל עדיין לא קורא מחשבות!!

אם אחשוב שכל אחת שעשתה לי לייק מעוניינת, החזה שלי מתנפח מרוב גאוה עד שהיה מתפוצץ...

מעוניינת ואין לך מנוי? תכתבי פשוט בתגובה לפוסט " תכתוב לי" או משהוא דומה

כבר אמרו חכמים, אין שכל אין דאגות

בואי ילדה קטנה, בואי לאבא

את ראשך על כתפי הניחי ואותך אחבק

חיבוק חזק ועוטף, המשרה בטחון

כי אבא כאן ולך הוא ידאג

ואותך יפנק

בואי ילדה ושבי על ברכי

את ראשך אלי הצמידי ואת אשר על ליבך תוציאי

אבא את דמעותייך ינגב

אבא את גופך ילטף

בואי לאבא ילדה קטנה....

בואי ואותו תעשי מאושר

כי רק לך הוא דואג

ומכולם רק אותך אוהב!