|
|
|
שקט מסביב שממש כואב באוזניים
שמיים בהירים בלי קולות מטוסים
שעות של מרפסת, והמחשבות רצות
חשבון נפש על דברי העבר
תהיות על העתיד
באם הייתי אומר דברים אחרת
באם הייתי עושה דברים אחר
באם הייתי מעז ומיפה דברים
אולי ממתין יותר או פחות
האם יתכן שטעיתי במעשי
תמיד נאמן לאמת ללא כחל וסרק
רק העתיד יספר את העבר
אבל אני עם האמת שלי תמיד אמשיך
עמד לו האיש אי שם בצד בחן את העוברות והשבות, על חלקן הוא פסח, לחלקן את מרכולתו הציע.
היו כאלה שבו הביטו וללא מילה המשיכו
היו כאלה שמעט התעניינו וחיש מהר במרחק נעלמו.
היו כאלה שאת עיניהן הוא צד ובשיחה ארוכה איתן פתח.
לחלקן את תכולת מרכולתו הוא חשף, לאחרות רק את העטיפה מעט פתח.
אם הזמן את מרכולתו אסף וממקומו הוא עבר.
הזמן אט אט חלף לו והאיש שוב בצד ניצב.
לאחר שמהבטחות עבר הוא נכווה, כעת בוחן בזהירות למי את מרכולתו הוא יציע.
דרישה רבה לא קיימת, אך עדיין עם מרכלתו בצד ממתין.
בסוף תבוא אותה קונה, שאת מרכולתו לעומק תבחן, אט את העטיפה היא תקלף ואת הבפנים לעצמה תשייך.
חלמתי חלום שחירמן אותי ברמות...
כניראה שזה בעקבות פוסטים שקראתי לאחרונה על גבירה ונשלטת...
קובע עם הגבירה יום ושעה, ממתין ברחוב ליד ביתה. היא שולחת את הכלבה שלה לפגוש אותי ולהביא אותי לדירה של הגבירה.
נכנס, מתיישב בצד וצופה בלייב בסשן של הגבירה עם הנשלטת.
קמתי עם הרגשה שהסשן נמשך שעות, כשפועל אני יודע שהחלום נמשך שניות מספר.
כל התמונות ממשיכות לרוץ לי בראש...
סתם חלום....שחלמתי לי....
לא כל הנוצץ זהב הוא
המון פעמים שייפתי מעט מהמבריק ומתחת
גיליתי סתם חלודה
עדיף כבר למצוא את הברזל הישן והחלוד
כי מתחתיו כבר כלום לא מסתתר
סתם יום שהראש עובד יותר מדי
דברים עולים וצפים מין האוב.
אומנם השמש זורחת אבל חש מין עלטה.
ברחובות ת"א מסתובב ורק קטע משיר
בראש מתנגן..
I see a red door and I want it painted black
No colors anymore I want them to turn black
I see the girls walk by dressed in their summer clothes
I have to turn my head until my darkness goes
מחר יהיה יום יותר טוב!
(סתם פורקן...)
There are some days
When your Dreams became reality
You wish to have more of them
There are some days
When your Dreams fades into dark reality
There are some days when
The reality slaps on your face
So hard, that even the dreams are
Painted in black
So many dreams can pull you up
From the darkness, and show some light
But when the reality brings you down
The darkness is so thick
Then you start dreaming again
עברתי לא מעט ארועים מהקשים ביותר שאדם בוגר, הורה יכול לעבור....ולא הצלחתי לבכות
חיפשתי את הפורקן את הרוגע של הנפש אחרי בכי משחרר
גם היום, פגוע, מסתובב עצבני כמו אריה בכלוב, חש טעון ב 2000 וולט, נע בלי שקט, עם לב דואב, מנסה ולא מצליח....
אז איך בוכים??
כזה לבד, בכי משחרר, שוטף...
כן, גם גברים בוכים בחושך
I'm not in love
So don't forget it
It's just a silly phase I'm going through
לפני זמן רב, בפוסטים שלי תגובות מעניינות ואוהדות הגיעו. מישהיא שונה בנוף הכלוב.
חיש מהר מין חיבור של תגובות נוצר, הודעות נשלחו, המון מחמאות ודברי תובנה התקבלו.
מיו הכרות ראשונית נוצרה
במדיה שונה התקשורת התקדמה.
היא מוקסמת ומלאת מחמאות, מפרגנת וכותב נפלא. בדברי שבח עלי לא ממש חסכה.
פתיחות עם הזמן הגיע, את צפונות הנפש, קצת בקטנה חשפנו, לכאורה ניראה שסיפור אהבה כאן מתחיל.
אל מאהביה היא סיפרה, מנגד על ניסיוני רצתה לשמוע.
לאחר המון התכתבות, תמונות להחליף החלטנו.
שלב ראשון עבר בהצלחה, את התמונות ראינו ופגישה קבענו, כך ששלב הניראות גם צלח לנו.
לפגישה על כוס קפה הגיעה, כולה מתרגשת מהמעמד, שעה של שיחת חולין וקצת סיפורים מהעבר.
פרידה קצרה ולהתכתב נמשיך אמרה.
למחרת להודעה ממתין, כשבוששה להגיע, את הלך הרוח הבנתי.
הרגשה צודקת הייתה ובהודעה קצרה את העניין סיימה.
יושב ותוהה היכן טעיתי, הרי הכל היא ידע, לשקר ולשחק משחקים איני יודע. את כל כולי לפניה חשפתי. גם המראה לדבריה, לא מהווה בעיה.
אז אולי להבא, שקרים וסיפורים אלמד להמציא, להשמיע את מה שצד השני רוצה. אבל בתוכי יודע שזה לעולם לא יקרה.יושר אמון וכנות הם נר לרגלי.
אז מאוד פגוע מרגיש, מין עלבון צורב. קשר שלכאורה נמשך זמן מה, על דפי המדיה אומנם, כך במהירות את הקשר פרמה, במחי יד את החבל קטעה.
הרי מראש כל כך הרבה עלי ידע, ותמיד רק שיבחה. כלום לא הסתרתי, לא שיקרתי.
אז אולי נאיבי הייתי ואחרי מילותיה היפות שולל הלכתי.
או אולי סתם טיפש היא האמנתי.
אז נכון אני גבר, שולט,חזק אבל יחד עם זאת נפגע כמו כל אדם.
במהלך חיי נפגעתי לא פעם, אך הפעם הזו משום מה זה כל כך צורב בנשמה.
אז לתוך הקונכיה שלי אתכנס פנימה, את ראשי בתוך הכר אטמין, את עיניי אעצום
והזמן את שלו יעשה.
