לפני זמן רב, בפוסטים שלי תגובות מעניינות ואוהדות הגיעו. מישהיא שונה בנוף הכלוב.
חיש מהר מין חיבור של תגובות נוצר, הודעות נשלחו, המון מחמאות ודברי תובנה התקבלו.
מיו הכרות ראשונית נוצרה
במדיה שונה התקשורת התקדמה.
היא מוקסמת ומלאת מחמאות, מפרגנת וכותב נפלא. בדברי שבח עלי לא ממש חסכה.
פתיחות עם הזמן הגיע, את צפונות הנפש, קצת בקטנה חשפנו, לכאורה ניראה שסיפור אהבה כאן מתחיל.
אל מאהביה היא סיפרה, מנגד על ניסיוני רצתה לשמוע.
לאחר המון התכתבות, תמונות להחליף החלטנו.
שלב ראשון עבר בהצלחה, את התמונות ראינו ופגישה קבענו, כך ששלב הניראות גם צלח לנו.
לפגישה על כוס קפה הגיעה, כולה מתרגשת מהמעמד, שעה של שיחת חולין וקצת סיפורים מהעבר.
פרידה קצרה ולהתכתב נמשיך אמרה.
למחרת להודעה ממתין, כשבוששה להגיע, את הלך הרוח הבנתי.
הרגשה צודקת הייתה ובהודעה קצרה את העניין סיימה.
יושב ותוהה היכן טעיתי, הרי הכל היא ידע, לשקר ולשחק משחקים איני יודע. את כל כולי לפניה חשפתי. גם המראה לדבריה, לא מהווה בעיה.
אז אולי להבא, שקרים וסיפורים אלמד להמציא, להשמיע את מה שצד השני רוצה. אבל בתוכי יודע שזה לעולם לא יקרה.יושר אמון וכנות הם נר לרגלי.
אז מאוד פגוע מרגיש, מין עלבון צורב. קשר שלכאורה נמשך זמן מה, על דפי המדיה אומנם, כך במהירות את הקשר פרמה, במחי יד את החבל קטעה.
הרי מראש כל כך הרבה עלי ידע, ותמיד רק שיבחה. כלום לא הסתרתי, לא שיקרתי.
אז אולי נאיבי הייתי ואחרי מילותיה היפות שולל הלכתי.
או אולי סתם טיפש היא האמנתי.
אז נכון אני גבר, שולט,חזק אבל יחד עם זאת נפגע כמו כל אדם.
במהלך חיי נפגעתי לא פעם, אך הפעם הזו משום מה זה כל כך צורב בנשמה.
אז לתוך הקונכיה שלי אתכנס פנימה, את ראשי בתוך הכר אטמין, את עיניי אעצום
והזמן את שלו יעשה.
