למה לא אישתי

לכולנו יש רצונות,תוכניות לעתיד,דברים שרוצים להשיג..

אבל אז יום בהיר אחד, הכל נעצר,נבלע בתוך הצער והדמעות

החיים מתנהלים בין תקווה ליאוש...

אתה מוצא את עצמך חסר אונים, רואה מישהוא קרוב ללבך פשוט מתחיל להגמר מול העיניים...

ורק אז נזכרים בתוכניות לעתיד, מה רצינו לעשות, מה לראות, היכן לטייל....

הכל נכנס עמוק למגירה, רק התקוה עדיין מחזיקה את הראש מעל המים....

קל לפרוק באנונימיות של הכלוב....