לפני 6 שנים. 7 באוקטובר 2018 בשעה 7:02
לא פעם וגם לא פעמיים...
מנשים שפשוט ניצלו את טוב ליבי ואת התמימות שלי ...של אמונה בבני אדם...
כל אחת כזו, צלקת חרשה בנשמתי...
חלקן הגלידו וחלקן עדיין שורפות...
האם גם את את חלקך מליבי תגזרי?
האם גם את לזיכרון דואב ומודחק תהפכי?
הזמן מרפא הכל....אבל לפעמים הוא זוחל...
כעת נישאר לי רק להמתין....
בשקט ובדומיה לרחשי ליבך אקשיב..
רק באותה מידה, תזכרי שליבו של שולט לא משיש ולא מאבן עשוי..
