למה לא אישתי

שכבה היא במיטה ולו המתינה

פיה יבש מהתרגשות, שדייה עלו וירדו עם כל נשימה, קרני אור בודדות בין הוילונות על עורה הצחור ריצדו

בצעד איטי עם מגבת למותניו לחדר פסע. רגליה בתשוקה קלות פישקה.

עיניה אליו נישאו, מבט מצפה ללא נודע.

המגבת ממנו נשרה, לזכרותו הזקופה עיניה נדדו, את גופו בחנה.

כך ערום ושוט בידו לידה ניצב.

באותם מקומות בהן האור והצל במשחק מחבואים שיחקו, על אותו קו תפר דק, את קצה השוט העביר.

מין קו בלתי ניראה, היכן בדיוק כאן, היכן שהאור נגמר ומתחיל הצל.

ההצלפה קו אדום דקיק השאירה

הוילון נע במעט ברוח, האור והצל על גופה נדדו, השוט אחריהם עקב

כך האור והצל על גופה שיחקו, הוא והשוט אחריהם עקבו.

בסוף על גופה הביטה, כל קו אדום שהיה, את משחק האור והצל סימן.

רק שהשמש עדיין לא תשקע, בליבה בקשה.