לפני 5 שנים. 11 ביולי 2019 בשעה 6:39
עוד יום בו אצא מהבית עוטה מסכה של קשיחות וריחוק, על פני זרים ברחוב אחלוף, עם מבט מרוחק ובהם לא אעיף מבט
אחרי הצהריים מסכה של בית אשים, בהירה מלאת שמחה עם חיוך מצוייר מאוזן לאוזן
ואז הליל יגיע, שקט ישרור בין הקירות. אז המסכה השחורה והאטומה על פני תונח. יחד איתה מגיעה גם הגלימה, בד עבה העוטף את כולי וכולא אותי בתוכו...
רק כך חש אני חי בתוך בדידותי
