הייתי רוצה לפתוח בית ספר, לילדים מגיל הגן ועד נגיד אחרי הצבא...
את הקטנים ללמד שהילד שמושך לך בצמה, פשוט לא יודע עדיין להביעה אהבה
שההורים הם לא תמיד מלאכים
שאבא מגיע לפעמים מאוחר, וזה לא בגלל עבודה
שאמא לא הספיקה להכין צהריים,וזה לא בגלל סידורים דחופים מחוץ לבית.
את אלה בכתות גבוהות יותר ביסודי, ללמד שזה לא פשע לגעת בעצמך
שמלכת הכיתה, גם היא בוכה לפעמים ומחכה בסתר שאליה תיגש ללא חשש.
תיכון ותמימות נעורים, הם ימים יפים אבל גם שם לא פעם נופלים.
אהבה ראשונה וגם אכזבה הם חלק בלתי נפרד מהחיים
כשלגיל צבא תגיעו, חזקים מהחיים תרגישו.
אז גם המון דברים מהעבר באור אחר תבינו.
תחשבו שלגבי הכל בחיים אתם מוכנים, רק תדעו שידע נרכש עם השנים.
ואז כשכבר משפחה תקימו, בשגרת היום יום תתעסקו, אז תחשבו לעצמכם למה אין באמת בית ספר כזה, אחד שלחיים עצמם אותכם יכין
ומגיל צעיר את עובדות החיים לכם יסביר
ששמחה רבה יש בהם, אבל כאב וצער באים גם כן
שיש רגעים שאותם בלב תנצרו, אבל יש גם כאלה שמהם להפטר כל החיים תנסו.
תבינו שהחיים יפים, אבל לעיתים גם כואבים...
