עולם פנימי

כשפסח מגיע ואיתו האביב יש לי תחושת מחנק, זה החג האחרון שהוא חגג איתנו.זאת השנה החמישית שאנחנו יושבים סביב השולחן והכסא שלו ריק והצביטה הזאת בלב שכמעט ולא מזכירים אותו לא נותנת לי מנוח.

בא לי לצרוח בשולחן..

תזכירו.

תנציחו אותו.

תספרו עליו סיפורים 

תחיו אותו!

משהו נפתח שם כשהכאב הציף אותי,בדיוק אחרי לכתו התחלתי לכתוב אינטנסיבי.

האביב מביא איתו פריחה 

אבל גם זיכרון וגעגוע למישהו שלא יחזור.