אני עדיין רווק ובקושי הצלחתי לישון הלילה וקמתי עם 2 פיטבולים שלוקחים לי את כל המקום ואת השמיכה
ולא זה לא חמוד ואין כאן לישון בכפיות או משהו
הם ישנים עם התחת לכיוון הפנים ומדובר בגזע שמפליץ יוספים בלי הכרה.
ואני בכלל הייתי צריך לקום היום בבית מלון יוקרתי בירושלים אחרי שהתחתנתי באחד האולמות הכי נחשבים עם האישה באמת הכי יפה שיש (אם היא הייתה מורידה את הלבבות שמסתירים לה את הפנים הייתה נופלת לכם הלסת)
היינו אמורים לקום נשואים.
ולנו יש אהבה שעברה המון דברים.
באלף מקרים לא היינו אמורים להיות ביחד אבל איכשהו הלבבות שלנו סידרו שכן ניהיה (תאמינו לי זה זוגיות שהתחילה והמשיכה לשרוד בצורה הזויה)
ואתמול? הלבבות שלנו סידרו את זה שוב.
כמו זוג מגנטים שנמשכים אחד לשני
איכס בא לי להקיא על הקיטשיות הזאת
אבל זה באמת נכון, כי אתמול שנינו ידענו שאנחנו רוצים ״להיתקל״ אחת בשניה.
להיות עם מי שמבין באמת מה זה עבורנו היום הזה.
אז מצאנו את עצמנו הולכים לחוף שלנו,
וזה בשניה אחת הרגיש הכי נכון לנו הכי אנחנו.
והידיים שלי כאילו לא שכחו אף חלק מהגוף שלה.
איך ללטף ולנשק את הראש שלה כאילו היא שוב הקטנה שלי.
איך בכל חיבוק שלה היא מנסה להתחפר עוד קצת בתוכי
איך פתאום אנחנו לא רוצים להפסיק להתנשק כי למה לבזבז זמן על דיבורים מיותרים?
יש המון פחד מהצד שלה
יש המון ביטחון מהצד שלי
יש הרבה משקעים אצל שנינו
יש לנו את האהבה הכי גדולה שיש
אז אין לי מושג מה יהיה
אולי גם לא יהיה
יש לי מושג כמה היינו צריכים את אתמול.
בשבילנו.
אני לא קם בבית מלון לפי הפיטבול תותי פרוטי שבדיוק ברגעים האלה מאיים עלי בגולדן שאוור עצבני פה
והדרקון שלידו שלא מפסיק לרמוז בפלוצים.
ולמרות שהבוקר הזה קשה לי,
כן קמתי עם חיוך.
ועכשיו קבלו את תותי פרוטי: