ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

זווית אחרת

"You got to want to win like I want to win"


50.
לפני 3 שבועות. Jun 5, 2022, 12:06 PM

 

 

 

חג שבועות רטוב ושמח :) 

לפני 4 שבועות. May 27, 2022, 9:04 AM

שאת באמת באמת אחלה.

וואלה אפילו מושלמת,

סוטה ומשוגעת, כוסית על!

הכל זורם לנו בכימיה

אבל..

 

 

 


בנוגע לזה שבעלך (בדוק שרק צופה מהצד) יאונן וילחש לעצמו דברים מוזרים.

פחות כפרה. פחותת

לפני חודש. May 15, 2022, 5:32 PM

 

״איזה זוג ישרוד ביחד 

בלי למצוא את ההבדל בין אהבה, שליטה ופחד?״

 

 

 

 

 

 

 

 

וכמעט כל מילה ומילה בשיר הזה. 

 

 

 

 

לפני חודש. May 8, 2022, 10:20 AM

״מה? אתה רוצה שאני אתחנן אליך?״

 

 

כן.

אני רוצה לראות אותך מתחננת אלי.

אני רוצה שתתחנני שאני אנשק אותך.

שתתחנני שאני אסכים לך להתפנק עלי ולהריח לי את הצוואר כמו שאת אוהבת.

אני רוצה שתתחנני שנזדיין כמעט כל הזמן, ולכמעט כל רגע ביום, וכמעט בכל מקום. ואני לא אדם של כמעט.

אני רוצה שתתחנני שאני אתן לך להרגיש עוד פעם אחת כאילו אין עוד אף אחד בעולם הזה חוץ ממני וממך (ומהכלב).

אני רוצה לראות אותך בוכה וכואבת שמחה ומחייכת ולראות כמה מתוך זה תלוי בי.

וזה תמיד יהיה לחיוך.

תתחנני שאני אמשיך לנשק אותך ולהגיד לך לילה טוב ולראות איך את מחייכת מתוך שינה.

תתחנני אלי שאני תמיד אצליח לראות אותך מאחורי כל הפחדים והשגעונות שלך. כי לפעמים אני לא.

תתחנני שנישאר משוגעים.

אני רוצה שתתחנני שאני אתאהב בך כל יום מחדש, וזה לא קשה כמו שזה נדמה לך.

 

 

 

 


את צריכה להתחנן אלי שאני אתן לך לאהוב אותי עוד קצת,

עוד טיפה

כמעט עד הסוף.

 


יודעת מה? עד הסוף, אני לא אדם של כמעט.

 

לפני 6 חודשים. Dec 16, 2021, 9:56 AM

בגיל 13 וחצי, באחד מהסשנים שלה, מנחוסה הגיעה ל-2 הארות משנות גורל וחיים!

א. המסיבות סקס של משה. חוגג. הן פשוט מעפנות. האורגיות עם אוהדי סכנין הרבה יותר אלימות.
ב. כל הקטע הזה של נשלטת פיגומים כבר לא בשבילי.

מאותו רגע והלאה מנחוסה שמה לעצמה מטרה אחת בחיים:
*להיות כוכבת רשת בכלוב*
להביא מעל 100 לייקים על פוסט היה החלום שלה, בערך כמו החלום שלה להפוך את מייקל לואיס לנשלט.

לא עברו יומיים, ומנחוסה כבר פתחה חשבון בכלוב:
״מנחוסה, לא נשלטת פיגומים (נשלטת)״

פוסטים מפוצצים בדאדי, סוסים עם קרניים, הרבה מאוד ורוד וכמובן תמונות שבהן היא נראית סקסית דרך שבירת צלעות וגב.

כמה הודעות בשבוע.. אבל לא עברה אפילו את ה-30 לייקים..

מנחוסה ראתה את כמות הנשלטים באתר וחשבה לעצמה שהיא פשוט בתפקיד הלא נכון!
הרי היום גם ככה רוב הגברים הם סמרטוטים, הם פשוט נמצאים באינסטגרם ובפייסבוק. (* סורי, הייתי חייב)

חיש חש מנחוסה רצה לשנות את הכינוי שלה בכלוב:
״בוא תאכל פיגום לראש בעד כף רגל לפנים. מנחוסה (שולטת).

ההצלחה הייתה מסחררת.
30-40 לייקים על כל כף רגל.
40-50 לייקים על תמונת תחת אחרי שעווה.
60-70 על תחת לפני שעווה.
מנחוסה אפילו קיבלה מנוי חדש במתנה, מבחור מקסים שגם שלח לה הודעה דקה לאחר מכן.

קוראים לו ירוחם והוא גר בדימונה, קצת מוזר אבל אני לא חושדת.
בכל אופן הוא פנה אלי עם הכינוי ״דומיננטי נשלט אלפא כנוע מאוד״
הוא כתב לי על ההודעה הראשונה ובלי היכרות הודעה כל כך מתחשבת ורומנטית שהוא קנה אותי:

"היי, אני דומיננטי נשלט.
ביום יום אני בערך מנכ״ל של הכל, אבל בלילות אני אוהב להריח את התחתונים של אשתי ולדמיין המון כפות רגליים רודפות אחרי בהנאה.
אני רוצה אך ורק לנקות עבורך את הבית בעירום מלא ואני מבטיח לעולם לא להוציא או לעשות משהו מיני.
מעוניינת גברתי הנכבדה? "

כמובן שישר עניתי לו: "!I do".
תיקנתי אותו לגבי ה"נכבדה" ואמרתי לו שאשמח שישמור על נימוס: "גברתי הכבדה". אפשר להוסיף "מאוד" מדי פעם.

הוא לא מנקה הכי טוב, ומשום מה הוא גומר לי כל פעם באוזן.
מסכן.. הוא מדימונה.

ואז ברגע אחד של הוצאת שפיך מהתנוך מנחוסה נתקלה במשפט שישנה לה את החיים.

״אוהבת את שני צידי השוט..״

בהתחלה זה כאב, כאב ברמות מטורפות!
מנחוסה כבר לא הבינה מה צריך לעשות, כל פעם היא חטפה את הקרש או המוט של הקיין וצרחה מכאבים.
לא יכול להיות שמישהי שפויה אוהבת את הדבר הזה, אין מצב, החרא הזה כואב כמו סאונידינגיג (בערך ככה רושמים כי אני חוטף התקף לב מהדמיון של הדבר)

מנחוסה החליטה לבדוק את זה על ירוחם מדימונה שישר גמר לה באוזן ופרץ מצחוק: ״יא טיפשה! הכוונה יעני גם שולטת וגם נשלטת! איזה מצחיקה את חחח תביאי שניה את האוזן״.

לאחר ניקוי יסודי וניתוח להוצאת שפיך מהרקה.
בזמן ששכבה בבית חולים פרטי במרתף בדימונה, מנחוסה פינתה את זמנה לפתוח פרופיל חדש, בו קראה לעצמה:
הכינוי: "משיני צידי הפיגום, מנחוסה" (מתחלפת).

לאחר מכן התפנתה לכתוב פוסט:
"רוצה להתנסות בשלישיה..
מישהי/ו בעניין?? "

ומילות גירוי כמובן,
דאדי.. מיאו.. שתן.. קומקום.. שלט של יס.

בום. 100 לייקים.

לפני שנה. Jan 23, 2021, 10:11 AM

אני בן אדם מאוד מתמטי, ערס מתמטי אם אני צריך לדייק. ואני תמיד חייב למצוא היגיון. בכל דבר צריך להיות היגיון.

 

אני מניח שיש מטר הבדל ביני לבינה באותם רגעים. היא על הברכיים יושבת על הרצפה אחרי שזיינתי לה את הגרון וקשרתי לה את הידיים.
יש שלולית של רוק שמתחילה מהשפתיים שלה וממשיכה לנזול לחזה וקצת על הירכיים. עיקר השלולית נמצאת בין הרגליים.
מדי פעם אני מתכופף ודוחף את היד שלי, בודק עם האצבעות כמה היא רטובה. אני משאיר את האצבע על הדגדגן שלה. לא זז. רק מניח אותה שמה ומדי פעם לוחץ טיפה יותר.

הבדל של מטר יש בין העיניים שלי לעיניים שלה שאני עומד. הבדל של ס"מ בין הזין שעומד כאילו הוא עומד להתפוצץ לבין הפה שלה.
היא מלאת רוק ודמעות והחצי איפור שהיה לה מרוח לה מתחת לעיניים, השיער שלה מבולגן וגם שם אפשר לראות חלק מהיריקות שלי עליה. הלחי השמאלית שלה אדומה הרבה יותר מהשנייה, זה נראה כאילו היא יכולה להרגיש את הדופק שלה על הלחי מרוב שהיא שורפת וכואבת.

היא אחרי 2 גמירות ועדיין לא זיינתי אותה בכלל. וזה לא שאני תותח על קסום עם זין מזהב אלא פשוט היא חרמנית בצורה שאי אפשר לתאר, לפני שקשרתי לה את הידיים, פשוט אנסתי לה את הגרון תוך כדי שהיא מאוננת. כל פעם שהיא עמדה לגמור היא זאת שהתחילה לאנוס לי את הזין.

אם אנחנו לא נזדיין אנאלי אני מחזיק גג 10 דקות בסקס איתה. וזה בחישוב עם העובדה הברורה שאני אחליט על הקצב ואעצור כל פעם שאני ארגיש שאני עומד לגמור. באנאלי אני אצליח להחזיק יותר.
איבדתי חוט מחשבה.


אני מטר מעליה, מסתכל למטה ורואה אותה שבורה לחלוטין ובדרך להיות מפורקת, היא לא מחייכת אלא עושה מבט מחרמן כלפיי מעלה ומבקשת להמשיך למצוץ. היא מחייכת בכל חלק בגוף שלה, בגוף שהולך לשנות צבעים ולכאוב עבורי.
אני מחייך אליה חיוך של ערס מתמטי מצוי ושובר את כל האווירה של בוא תדפוק לי קומקום לראש מרוב שאני חרמנית עכשיו ואומר לה:

את יודעת, ברגע זה את הדבר הכי יפה שראיתי.

 

חסר כל היגיון.

 

 

 

 


** החזקתי 12 דקות!!

לפני שנה. Jan 18, 2021, 9:38 AM

אה.. וגם קצת ממני נכנס לתמונה. 

 

 

 

 

לפני שנה. Dec 6, 2020, 6:33 PM

הכל כרגע זה קושי. כאבי גדילה.

עמוס בעומס יתר, מתח ופחד, אחריות והחלטות. 

אסירות תודה. 

***

 

אני עובד במרכז גמילה מהתמכרויות. הרוב מכור לסמים חלק לסמים והימורים ומעט מאוד רק להימורים. 

יש הבדלים בין התמכרות לסמים ולהתמכרות בהימורים אבל זה לא רלוונטי לפוסט. 

יש הרבה סטיגמות על מכורים לסמים, בטח רובם נראים כמו הנרקומן שזרוק ברחוב ומבקש נדבות. 

בטח הם חלשי אופי שלא מצליחים להתנקות מסמים. טוב יודעים מה, גם הסטיגמות של "הנורמטיביים" כלפיי המכורים זה לא רלוונטי לפוסט הזה. 

אבל קחו סטיגמה של מכורים לסמים כלפי עצמם. 

הם כל הזמן אומרים שהם מתגעגעים לסמים, לתחושה שזה נותן, להרגיש מסטולים, להרגיש בהיי, לשמוע את המוזיקה יותר טוב וכמה הסקס הרבה יותר חזק עם סמים. 

הם קצת צודקים אבל הרבה מזה שקר אחד גדול. 

הם מתגעגעים לזריקת זין. לזה שהם מאבדים שליטה ואין להם ציפייה מעצמם או לאחרים אין שום ציפייה מהם. אין שום אחריות ושהכל וכולם ילכו להזדיין (חוץ מהדילר) 

אבל ברגע שהם עולים על ניקיון הם מקבלים אחריות, שגרה, עומס, ציפיות, הגשמה עצמית ובעיקר מה להפסיד. 

וזה? זה יוצר געגוע לימים ההם, לרצות לעזוב את כל האחריות והציפיות. 

לשים זין כמו שרק הם יודעים (ויש הבדל משאר האנשים). 

 

 

 

 

בא לי לשים זין

 

לפני שנה. Oct 12, 2020, 2:40 PM

שניה שניה שניה לפני שאני אז ומתחיל לספר איך זה להיות בקשר משולש ומה לכל הרוחות היה בשנה האחרונה אני אתחיל קודם כל איתי.

 

אני רומנטיקן חסר תקנה, שזה אולי נשמע כמו משהו טוב אבל זה לא ככה תמיד, בכללי רומנטיקן חסר תקנה בצורה שאני מתכוון אליה לא יכולה להיות אצל שולט. וזה בסדר כי אני לא שולט, אני שולט נגיד במיטה מבחינת העדפה מינית, אני שולט על דברים בחיים שלי ובצורה שאני מתנהל או מנהל.

במערכת יחסים אני ממש לא שולט.

הרי שולט צריך לחשוב מהמוח, להתנהל מהראש, לחשב מהלכים או אנערף מה שולטים מזיינים את המוח שהם יודעים לעשות.

ואני מתנהל מהלב, יותר מדי לב.

 

***

 

קשר משולש איז דה שיט. 

את אלמה אני מכיר כבר מעל 4 שנים. 

הזוגיות שלי ושלה ידעה רכבת הרים אבל לא רק ברטע של עליות וירידות אלא בקטע שעפה מהמסלול התרסקה נשברה וכו וכו. 

היא גם ידעה אהבה גדולה וענקית, וזה לא אהבה שהיא רק בין בני זוג אלא אהבה לבן אדם עצמו ומי שהוא. 

תמיד ראיתי באלמה דברים שהיא לא ראתה בעצמה, היום היא מתחילה לראות את אותם דברים ובכללי היא פי 700 יותר חזקה ממה שהכרתי אותה. 

אני מעריץ אותה, למרות שטעיתי ונתתי לה להרגיש כל כך הרבה פעמים שלא. 

 

את שקשוק הכרתי לפני שנתיים וחצי, זה התחיל כקשר מיני בלבד אבל איפשהו הדברים נכנסו ללב ולא משנה שהפסקנו את הקשר מספר פעמים איכשהו תמיד מצאנו את הדרך חזרה. 

ושקשוק היא חתיכת בחורה. אני חושב שזה היה ברור לי מהפעם הראשונה שראיתי אותה. נכון שהיא גרמנייה היטלרית טיפוסית אבל יש לה לב גדול ורגיש עיניים טובות והיא תגרום לך להרגיש המרכז של העולם, וזאת מבלי להזכיר את היכולת לעשות 6 מכונות כביסה ביום. אז אי אפשר להאשים אותי בהתאהבות בה, כל מי שמכיר אותה מתאהב בקסם שלה. 

אני מעריץ אותה. למרות שבכל ריב הרגשתי שאני פוגע בה ולא מצליח לעצור. 

 

אז שקשוק נכנסה לחיים שלנו לפני שנה וקצת, והתחלנו קשר משולש בין שלושתינו. 

טוב כמה שבועות מצאנו את עצמנו מתאהבים לחלוטין, טסים ליוון ביחד, מבלים לילות וימים. 

ואז נפרדים. 

עכשיו לפני שאתחיל לחפור אני אקצר לכם. 

נפרדים חוזרים, נפרדים חוזרים, נפרדים חוזרים.

 

טוב יודעים מה הפוסט הזה קצת הסתבך לי.. אני כותב ברצף וכל פעם זה נתקע לי אז אני פשוט אשאיר את מה שיוצא גם שזה לא ברור. 

 

הבעיה בלהיות רומנטיקן זה להקשיב ללב ולא למוח, ואהבה תנצח וכל השיט הזה לא תמיד עובד. 

ומצד אחד אולי צריך לשחרר, שקשוק תמצא איזה בחור שיטרוף את העולם ויבין איזה אוצר היא ואלמה כבר חזקה כל כך שכלום לא יצליח לשבור אותה שהיא ככה. 

כי לבחור בינה לבינה זה לא אפשרי. ניסיתי בכל פרידה לא לפרק הכל ולהמשיך אפילו רק עם אחת אבל תמיד האהבה לא הייתה שלמה. 

ולחזור להיות ביחד? המוח אומר שזה לא אפשרי. 

הלב מתפלל לזה שזה כן. 

 

תמיד הסתכלנו על זאלופון והשלישיה שלו בקנאה, אנחנו לא מכירים אותם אבל תמיד היה לנו כיף לקרוא ולהסתכל עליהם כאן. 

היינו אמורים להיות בחופשה עכשיו, לטוס לאינשהו, הקורונה זיינה את זה. גם היכולת המופלאה שלנו להרוס ולהיפגע. 

הלוואי שהיה אחרת. 

אבל גם אם לא, עדיין אני אסיר תודה לקשר הזה.

 

**

 

אומר לכם, קשר משולש איז דה שיט. 

שיט טוב. 

שיט רע. 

 

אני מתאפק לא לשלוח הודעה שבודקת איך כל אחת מהן מרגישה או איך עובר עליהן היום? הלימודים? העבודה? 

איך הן מצליחות להסתדר עם לב שמפוצץ בגעגוע. 

 

אבל זה עניין של זמן, או בכלל להצליח להשלים עם זה שזה כנראה נגמר.

וזה מרגיש הכי נורא בעולם. 

וזה בסדר. זה בסדר שאני מרגיש ככה. 

כנראה שככה זה מרגיש שצריך לשחרר. 

 

 

 

 

 

זה לא באמת מה שרציתי לכתוב. כנראה שהבלאגן פשוט יוצא מהראש ישר לכתיבה.

 

 

לפני שנה. Oct 6, 2020, 2:18 PM

 

יש לי את הבלוג הזה בערך שנתיים וחצי, פעם לפני הרבה זמן הייתי פעיל כאן באופן יום יומי נכנס לקרוא מגיב כותב מעלה רודף משיג משתנה אלף ואחת דברים.

השהות שלי בכלוב הייתה עבור כתיבה והיכרות. עניין לגיטימי בסך הכל הרי בכל זאת הפלטפורמה הזאת די נועדה עבור זה.

אבל תקופה ארוכה אני מוצא את עצמי כותב פחות ובכלל לא מעוניין להכיר, וזה דווקא היה ממקום חיובי ממקום שטוב לי. עדיין הייתי נכנס וקורא פה ושם צוחק פה ושם ואני נזכר בכך שהכתיבה שהכי אהבתי הייתה כתיבה הומוריסטית או שילוב של משחקי מילים.

אהבתי גם את התמונות שמילאו לי את האגו וחיזקו את הריקנות. היום אני פחות אוהב.

היו תקופות שהיו לי כמה נשלטות במקביל והכל היה כנה והיו תקופות שהייתי שקרן וחרא. 

היו תקופות שסקס סתמי היה ממלא לי את החורים שבלב בצורה הכי טובה שאפשר. על כל חור שמילאתי פתחתי שני חורים חדשים (רואים? אני עדיין אוהב משחקי מילים). 

למדתי כמה דברים בתקופה ההיא, הראשון זה שסקס סתמי איתי זה על הפנים. תמיד היו רגשות ותמיד נוצר מצב שיש כאב (חוץ מפעמיים). 

ואם כמה שאני אוהב להכאיב זאת לא הצורה שרציתי להכאיב בה. בכל זאת עשיתי את זה. 

דבר שני שלמדתי זה שסקס סתמי יכול להיות ממש ממש טוב. ולפעמים זה בדיוק מה שאנשים צריכים או מחפשים. לפעמים זה רק כי כואב להם. 

דבר שלישי ואחרון לעכשיו זה שלפעמים סקס או קשר שחשבת שהוא סתמי מתגלה כאהבה מאוד גדולה שפשוט לא הצלחת לראות באותה תקופה. אבל אני עוד אחזור לזה בפוסט אחר שכרגע קשה לי לכתוב. 

 

היום אני במקום שונה מההתחלה שלי כאן. 

מצחיק אותי שאני רואה אנשים שמעלים 2 פוסטים ביום כל יום אבל נזכרתי שגם אני הייתי ככה בהתחלה שלי. 

מצחיק אותי לראות את המרדף אחר הלייקים ואת כל השטיקים שעושים עבור זה. פעם בשבילי פוסט מעל 50 לייקים היה גורם לי לחייך. 

מניח שגם היום זה יגרום לי לחייך, היום אני לא אחשוב על איך אני מצחיק או מחרמן בשביל זה. 

 

גם היום אני נכנס לבלוגים ואומר בואינה היא כותבת מושלם או יאללה איזה גאון. 

לפעמים סתם נכנס לתמונות ואומר יאללה מה אני הייתי עושה לה. 

הכלוב פיתח אצלי גם את הddlg שלא הבנתי עד כמה הוא קיים בי, אבל הוא פיתח גם את השריטה המוסרית בעקבות זה, האם אני אהיה כמו עוד אחד בכלוב שבן 40+ שמוכן לזיין 20- שתקרא לי אבא? דאדי? האם זאת סטייה נורמלית עבורי? האם זאת סטייה נורמלית בכלל? 

למה הצורה שבה אני אוהב להכאיב או להשפיל לא מפריעה לי? למה איתה אני שלם.

למה אני עדיין בכלל כאן בכלוב? ומה הקטע למחוק בלוג ולהחזיר בלוג ולמחוק שוב ולהחזיר שוב? לא בא לך? בשביל מה כל הדרמות. 

ולמה זה בכלל מעניין אותי אנערף אבל זאת עוד מחשבה שקפצה לי לראש. כמו בלוג במעלה רק גיפים בלי מלל או בלוג עם מנוי זהב שלא מעלה אף פעם תמונות. לא אמור לעניין אותי אבל קופץ לי לראש. 

אל תחפשו פואנטה, אין כאן באמת. יש מישהו שרץ על מאה וכותב את כל הדברים שהוא חשב או חושב פשוט מקיא את הכל על המקלדת. 

בדיעבד שאני מסתכל אחורה על התקופה שלי בכלוב היו פעמים שרציתי להקיא על עצמי. 

 

 

אז מה עדיף?