|
|
|
המון פעמים כעסתי על זה שאני לא מספיק לטייל איתו או לשחק בכל הטירוף של השנה האחרונה
אבל דווקא כאן אני סתם שופט את עצמי, אני עושה את הכל בשביל הפיפט אל הזה
אז לאחרונה אני מפסיק להיות עצלן ובכללי מדהים כמה אנרגיה מושפעת מאיך שאתה מרגיש כלפי עצמך
אז אני עולה איתו לטיול בוקר בגינה הגדולה, אז כן, זה קצת הליכה ועוד יש עלייה אבל תראו כמה הוא מבסוט (גם אני פותח את הבוקר עם קצת אוויר)
נ.ב כל הכלבתות מאוהבות בו
זאת תקופה ארוכה שאני לא באמת חיי
לא מתנהג כמו עצמי ובקושי מצליח לחייך
ואומרים שיש לי חיוך יפה.
במשך 8 וחצי חודשים שאני מפחד לחלום
ואם אתה מפחד לחלום אז קשה לך לישון
כמה אפשר לא לישון?
עסוק בלשרוד, לנשום, לקום בידיעה ששוב אפול.
אבל אני ממשיך לקום.
זאת תקופה ארוכה
שאני כל כך סאדיסט ורע שאין שום גבול שאני לא רוצה לשבור
בו זמנית
אני המזואכיסט שלא מצליח להגיד, לשחרר, להפסיק לחשוב, להפסיק לדאוג להפסיק לאהוב
לקבל את זה שצריך להפסיק לאהוב
ושום כאב פיזי לא כואב כמו הכאב הזה
וזה לא משנה כמה הסאדיסט שבי מנסה,
לא משנה כמה הצלפות פיזיות מילוליות המזואכיסט מחפש
ומול כל ההתמכרויות שיש לי היא כנראה החזקה מכולם
ואני בהתמכרות פעילה.
——————-
וכמה מזל היה לי
למרות שלמזל אין באמת קשר לזה
כי במשך 10 דקות נסיעה שהיו לפני התאונה החלפתי שירים עשיתי שיחות הייתי באלף מקומות
אבל לרגע אחד, שבריר של שניה אני נשבע
ראיתי את המכונית שלפניי מאבדת שליטה וטסה לנתיב שלי
צפרתי באינסטקט וסטיתי עם הרכב לשוליים עד שאני ממש צמוד לפגיעה במעקה, ובזמן שהרכב שלו מאבד שליטה לצד השני וטס ארבעה נתיבים ימינה, אני מרגיש בום חזק ופוגע בשוליים ועף ב120 קמ״ש לנתיב האמצעי באיילון, ואני ממשיך ללחוץ על הגז כדי להשתלט על ההגה שרועד לי בידיים, אני מסתכל מהמראה בצד לראות מה קורה מאחוריי ואני קולט שאין לי בכלל מראה ואני שומע שהגלגל עושה רעשיים מוגזמים ואני עוצר בצד אחרי כמה מאות מטרים
הלב שלי דופק על מאתיים והגוף לא באמת מצליח לעכל
מה קרה (יום אחרי הגוף לגמרי מעכל את מה שקרה)
והמוח שלי? בכלל חשב על משהו אחר,
על כמה שאני רוצה שהיא תחזור לחייך, חיוך ענק כזה שבא עמוק מבפנים.
על כמה שאני רוצה לחייך שוב ושוב
חיוך נקי.
"I've missed more than 9000 shots in my career. I've lost almost 300 games. 26 times, I've been trusted to take the game winning shot and missed.
I've failed over and over and over again in my life. And that is why I succeed."
Michael Jordan
ואילולי הפחד היה גובר עלי, ולא הייתי מציע לה שנמשיך את הדייט, הרי כלום מכל זה לא היה קורה.
אבל את המסעדה סגרו מוקדם מדי ישבנו שם רק איזה 3-4 שעות, בדייט ראשון.
אז הצעתי לה ללכת איתי לים
אני מאוהב בים
לאחר מכן אני אהיה מאוהב בה.
וגם אם את לא היית שולחת לי הודעה דרמטית של היום אחרי
שזה נגמר עוד לפני שזה התחיל כי את מפחדת שאת יכולה להיות רק מספר 2 למרות שרצית רק משהו קליל
ואני קלטתי שאת פשוט מפחדת להרגיש ולהתאהב
ואת אף פעם לא אהבת להיות מספר 2, ואת אף פעם לא רצית משהו קליל. (לא, לא קראתי לך שמנה)
ואיך זה מרגיש כמו אתמול שהיינו שיכורים ורקדנו את החיים שלנו
זה היה יותר טוב משיכולתי לחלום
ואת יודעת אני מניח שבערך בתקופה הזאת היינו אמורים להיות בירח דבש שלנו לפחות לפי התכנון
אני יודע שזה מה שהיה צריך לקרות. מתישהו
אני יודע שביחד היינו בלתי ניתנים לעצירה
בטוב ובשמחה
ברע ובשנאה
בלתי ניתנים לעצירה.
ניצלת.
לעולם לא
אחרי תקופה לא פשוטה אני סוף סוף עף על עצמי.
אז יש לכן/ם 2 אופציות
או לעוף איתי (מומלץ) או לעוף לי מהבלוג.
אז באמצע שאני עושה סגירה בעבודה ומזיע כמו מנאיק
הרמתי את החולצה לנגב את הזיעה ופשוט אהבתי את מה שראיתי אז החלטתי לצלם.
אז הנה אני:
מזיע ומותש אבל בעיקר מבסוט ועף על עצמי.
שבת שלום ושמחה לכל הסוטים הסוטות כאן :)
זאת הייתה תקופה ארוכה מדי שלא אהבתי מה שאני רואה במראה.
כל פעם שהסתכלתי פנימה התמלאתי בכעס, שנאה והכי הכי הרבה שפיטה עצמית.
אני לא הצלחתי לראות את הטוב שבי או את הטוב שאני עושה. היו לי רגעים מאוד קשים שאני אפילו לא מסוגל לכתוב אותם כאן.
לא הצלחתי להעריך אף כוח שיש בי ולא הצלחתי לראות כמה אני לא מוותר על עקרונות בזמן שהעולם הזה רק חושב על כסף ועל מעמד ומה הסביבה חושבת עליו.
לא אכפת לי מהסביבה כי כשאני הסתכלתי אני שנאתי את עצמי. (שקר, היה אכפת לי מ3-4 אנשים ואיך שהם מסתכליםעלי)
לא אכפת לי אם אנשים יחשבו שאני כישלון.
זה פשוט שבר אותי שככה אני ראיתי את עצמי.
**
זה לא יכול להיות אני.
אני מנסה להסתכל טיפה אחרת,
ואני עדיין עושה טעויות ויש רגעים שכנראה אני כן מוותר לעצמי. אבל אלו רגעים מאוד קטנים (כי ישר חוזר כל אותם רגשות רעים ואיתם אני לא יכול להתמודד)
אז אני דוחק את עצמי לקצה כדי שאוכל לעשות את המקסימום.
אני דואג לכלבים יותר מהכל, מנסה לסגור את כל הדברים שנשארו מהחברה שלי ואיכשהו אני מקים עסק חדש למרות שיש כל כך הרבה מכשולים בדרך.
היום יום שלי נראה כמו סיוט כרגע, פשוט לקרוס כל יום ולהתחיל שוב מחדש.
זה לא משנה כמה שעות שינה זה לא משנה שיש ימים שבא לי פשוט להיכנס לתוך המיטה ולא לצאת.
זה לא משנה שיש כל כך הרבה אנשים חראות בעולם
אני לא מוכן להישבר שוב כי ברגע שאני אוותר לעצמי אני שוב לא יהיה מסוגל להסתכל במראה.
ואין הרבה אנשים שיכולים ללכת בנעליים שלי.
תאמינו לי זה לדחוק את הנפש לקצה.
זה לרגעים מסוימים לבטל את עצמך. את כל כולך.
ואני זה שמנצח את התקופה הזאת גם אם זה מלמטה.
ולא משנה מה יקרה אני אנצח ואדאג לכלבים שלי.
אני מקים עסק חדש וטוב (רק חלאס עם כל המכשולים)
כסף לא יכול להיות האוויר החדש של העולם הזה, ואם כן אז לי אין רצון להיות חלק ממנו (ואני שיחקתי עם מיליונים).
ואני אמשיך להתמודד עם הדיכאון, הוא תמיד מכה בצד הכי נמוך שלי.
ואמנם לא חייכתי חיוך אמיתי הרבה זמן אבל החיוך שלי עדיין שם בפנים.
כי תקופה ארוכה שלא הסתכלתי במראה
ועכשיו שאני מסתכל במראה,
אני רואה גבר שעדיין שופט את עצמו אבל פחות שונא.
גבר קצת שבור ועם הרבה כאב בלב.
גבר שלא מוכן להפסיק להילחם עד שהוא יצליח.
גבר על.
לפני איזה חמש שנים או שש שנים ממש כאב לי הלב
ואף אחד לא אוהב שכואב לו הלב.
אז בחרתי לברוח.
ברחתי בעיקר לנשים ולסקס סתמי, בעיקר להתמכרויות קטנות, בעיקר לכל דבר שמספיק חזק כדי להיות בווליום של הכאב.
וויתרתי לעצמי בכל תחום (חוץ מעבודה)
לא השקעתי באוכל בשיט ופשוט אכלתי פיצות קפואות והמבורגרים.
וויתרתי על הכדורגל עם החברים על הפגישות של N.A על לעשות טיולים בצפון עם פיפטי.
אבל היה איזה עציץ נענע קטן בכניסה לבית שלי שלא וויתרתי עליו.
הוא היה תקוע במיקום שהייתי משקה אותו כמעט כל יום (נענע צריכה הרבה מים)
והוא פרח אחושרמוטה.
פרח למרות שכל כך הרבה דברים אצלי נבלו.
בעיקר בלב ובעקרונות.
הייתי בורח לסקס סתמי שמוסכם על שני הצדדים למרות שידעתי שהנשים שמולי מתאהבות בי או רוצות ממני יותר.
וכשאתה במקום כזה נמוך,
גם מלהשקות עציצים לא אכפת לך ומתישהו גם הנענע הפסיקה לפרוח.
**
והיום? הלב מתפוצץ מכאבים
ואני כבר לא מוצא סיבות טובות לברוח
אדם שוקע רק כדי למצוא אצלו את הכוח (אחלה טונה)
ויש לי את כל הסיבות בעולם לברוח עכשיו.
לברוח לנשים ולסקס הסתמי, לברוח להתמכרויות גדולות, לברוח לכל דבר חזק ומטלטל שהוא לא הכאב הזה.
לברוח מכל הצרות ומכל האחריות וכל העולם של הגדולים והמצליחים האלה.
ואני לא בורח לשום מקום אני רוב הזמן בא לתת בראש.
שופט ושונא את עצמי כשאני לא.
וכל יום הגוף נזכר בלב השבור.
ואין לי יותר עציץ של נענע יש פטרוזיליה במקום.
ועכשיו לפיפטי יש גם אח שנקרא מאצו. הוא מחבל קטן..
ויש לי גינה שלמה של אדניות ויותר מדי עציצים בתוך הבית.
והם כולם פורחים אחושרמוטה.
למרות שהלב עדיין נובל
למרות אותן הטעויות.
הם פורחים בגלל מי שאני נהפכתי להיות. (יאללה בסדר בגלל המים)
והם לא הולכים לנבול בקרוב.
לפני 5 או 6 שנים כתבתי כאן פוסט על אותו עציץ נענע.
הייתי שונה בחשיבה שלי ובראייה שלי לרעה.
את הפוסט הזה כתבתי במהלך שבוע שעבר והייתה לי גאווה לראות איפה אני היום לעומת אז.
אני יודע שזה לא מעט בגללה.
והמון בגללי.
כשרק הכרתי את X היא שידרה לכל הסביבה שלה שמדובר בילדה תמימה מאוד טהורה וטובה.
אבל כבר בפעם הראשונה שנפגשנו ראיתי את המבט בעיניים שלה שהסגיר אותה די מהר. היא בכלל לא תמימה, היא הייתה משוגעת וסוטה.
וגם אחרי הרבה פעמים ראשונות,
היא עדיין לא הצליחה לדבר על סקס מבלי לבלוע את הרוק, וכל פעם שהיא מנסה להסביר על פנטזיה שיש לה היא ישרמתחילה להיות רטובה למטה.
״ יש לי פנטזיה חדשה בגללך.. אמרת את זה פעם בסקס ומאז אני לא מפסיקה לאונן על זה..״
שיחקתי אותה קול ושאלתי אותה מתוך סקרנות ולא ובגלל שהזין שלי עמד לקרוע את הג’ינס.
היא התקרבה עלי ועמדה על קצות האצבעות עם מבט של כלב עצוב ואמרה בלחש
״אתה יכול בבקשה להפוך אותי לילדת אנאלי שלך? ״
תמיד X הייתה בחורה הישגית. מצטיינת בכל שכבות הגיל בלימודים, תמיד עובדת במקומות טובים תמיד מתקדמת.
חייבת סדר חייבת דיוק.
חייבת שליטה
אחרת בלאגן.
תמיד X הייתה טוטאלית.
נשלטת שצריכה לרצות אותך.
תמיד אהבה לשחק. תמיד רדפה גמירות.
והיא יותר סוטה ממך.
חייבת לאבד שליטה
ואז בלאגן.
התחלתי עם השלב הכי פשוט וזה להסביר לX שמהיום כל פעם שאנחנו מזדיינים אני עובר על כל שלושת החורים.
ושהכוס מבחינתי הוא הפחות רלוונטי משלושתם.
התחלנו עם זה שאת המוצץ שהיא כל כך אוהבת היא תקבל היום רק אחרי שהזין שלי בתחת שלה (וזה מחזה מדהים לראות איך היא מזדיינת כשהיא מקבלת את המוצץ שלה).
המשכנו לסשנים של אנאלי כשכל פעם נדמה שאנחנו הולכים קצת יותר רחוק.
והיה שלב שפשוט אנסתי אותה ולא היה אכפת לי מלשמוע בבקשה לא או מהבכי, לא היה אכפת לי מכלום חוץ מלקחת אתהגוף שלה ולהזיז אותו על הזין שלי
וזה היה חלק שהיא שנאה והכי התמכרה אליו.
הדבר שמאוד אהבתי בX זה את היכולת שלה להסביר את עצמה, היא הייתה יודעת לדבר לשיר לרקוד שיא הביטחון.
אבל במיטה? איפה שהיא רוצה להיות קטנה מושפלת חסרת ערך
היא לא הצליחה לדבר נורמלי. כל פעם שהייתי מתחיל לשחק איתה והייתי מבקש ממנה משהו שמצריך להפעיל את המוח היא לא הייתה מצליחה. כמו ילדה מטומטמת שמתבלבלת במילים ובמה צריך לעשות.
קצרים במוח כל פעם שקורה עוד משהו שמחרמן אותה. עוד בעיטה עוד יריקה עוד סטירה אפילו מספיק עוד מילה.
זה שלב של חרמנות שלא משנה מה אני אעשה היא פשוט ילדה מטומטמת.
אז אמרתי לה שאנחנו הולכים על משימה הרבה יותר פשוטה.
אני רוצה שאת תצליחי לספור עד 10 מבלי להתבלבל ומבלי לגמור תוך כדי, את מבינה?
היא הצליחה להגיע כמה פעמים ל10 אבל זה כי וויתרתי לה.
היא תמיד הייתה מתבלבלת בספרות או שפשוט לא מצליחה להתאפק וגומרת.
ילדת אנאלי מטומטמת.
אני עדיין רווק ובקושי הצלחתי לישון הלילה וקמתי עם 2 פיטבולים שלוקחים לי את כל המקום ואת השמיכה
ולא זה לא חמוד ואין כאן לישון בכפיות או משהו
הם ישנים עם התחת לכיוון הפנים ומדובר בגזע שמפליץ יוספים בלי הכרה.
ואני בכלל הייתי צריך לקום היום בבית מלון יוקרתי בירושלים אחרי שהתחתנתי באחד האולמות הכי נחשבים עם האישה באמת הכי יפה שיש (אם היא הייתה מורידה את הלבבות שמסתירים לה את הפנים הייתה נופלת לכם הלסת)
היינו אמורים לקום נשואים.
ולנו יש אהבה שעברה המון דברים.
באלף מקרים לא היינו אמורים להיות ביחד אבל איכשהו הלבבות שלנו סידרו שכן ניהיה (תאמינו לי זה זוגיות שהתחילה והמשיכה לשרוד בצורה הזויה)
ואתמול? הלבבות שלנו סידרו את זה שוב.
כמו זוג מגנטים שנמשכים אחד לשני
איכס בא לי להקיא על הקיטשיות הזאת
אבל זה באמת נכון, כי אתמול שנינו ידענו שאנחנו רוצים ״להיתקל״ אחת בשניה.
להיות עם מי שמבין באמת מה זה עבורנו היום הזה.
אז מצאנו את עצמנו הולכים לחוף שלנו,
וזה בשניה אחת הרגיש הכי נכון לנו הכי אנחנו.
והידיים שלי כאילו לא שכחו אף חלק מהגוף שלה.
איך ללטף ולנשק את הראש שלה כאילו היא שוב הקטנה שלי.
איך בכל חיבוק שלה היא מנסה להתחפר עוד קצת בתוכי
איך פתאום אנחנו לא רוצים להפסיק להתנשק כי למה לבזבז זמן על דיבורים מיותרים?
יש המון פחד מהצד שלה
יש המון ביטחון מהצד שלי
יש הרבה משקעים אצל שנינו
יש לנו את האהבה הכי גדולה שיש
אז אין לי מושג מה יהיה
אולי גם לא יהיה
יש לי מושג כמה היינו צריכים את אתמול.
בשבילנו.
אני לא קם בבית מלון לפי הפיטבול תותי פרוטי שבדיוק ברגעים האלה מאיים עלי בגולדן שאוור עצבני פה
והדרקון שלידו שלא מפסיק לרמוז בפלוצים.
ולמרות שהבוקר הזה קשה לי,
כן קמתי עם חיוך.
ועכשיו קבלו את תותי פרוטי:
אבל אף אחת מהן לא את.
אני לא מצליח להחליט,
מצד אחד זה כל כך כואב לאהוב אותך
מצד שני אני לא מסוגל להפסיק
ואני רוצה שהלב יכאב פחות,
אבל אני לא רוצה להפסיק לאהוב אותך.
