זווית אחרת

You got a fast car
Is it fast enough, so you can fly away?
You still gotta make a decision
Leave tonight, or live and die this way?

Tracy chapman. 

 כל המילים של השיר.

Instead of praying before I sleep

I put my hands on my heat

As soon as I start dreaming, I’m right back on the street

50 cent.
slow dough, power of the dollar 1999.

וזה באמת היה יותר קל.

אפילו הייתי מצליח לחשוב עליך פחות,

לא הייתי חושב בלופים על כל פעם שהתפשטת מולי, תמיד בדמיון שלך זה היה אמור להיות הכי סקסי בעולם אבל תמיד היית מסתבכת עם הבגדים ברגליים.

תמיד הייתי מסתכל עליך עם מבט מאוהב וחיוך קטן.

ואת תמיד רוצה להיות אחרי מקלחת ולהיות הכי נקייה טהורה ועדינה שאת יכולה להיות, כאילו את מביאה את עצמך כמתנה וחשוב לך להיות הכי טובה.

ואת יודעת בדיוק איזה ניגודיות הולכת להיות עוד 5 דקות. 

וזה היה יותר קל אם היית מזדיינת פחות טוב, גומרת פחות חזק או מוצצת פחות עמוק (טוב במציצה לא נוגעים)

אבל כשאת חופנת את עצמך בתוך הצוואר שלי? כשאת אומרת תודה אחרי כל גמירה? והמבט הנבוך כשאת בולעת רוק כשאת ממש חרמנית ולפעמים את כל כך רטובה שאני מתחיל לצבוע עם האצבעות שלי את הירכיים שלך ומה עם הרגעים שהגוף שלך נכנע לגמרי לפני שאני גומר? 

הלוואי שבכל הרגעים האלו היית פחות יפה, נשבע שזה היה יותר קל.

היה קל יותר לשחרר את המחשבות עליך. 

פעם לפני המון המון שנים היה סיפור על בחור שכל חייו חלם להיות גמל. 

הוא התאהב בדבשת, בלשון המתנופפת, ובעיקר בבודאים שמופצצים אותו מכות במדבר. 

אך אותו בחור לעולם לא הצליח להגשים את חלומו. 

למה? כי הוא היה חמור. 

להלן אני, היי, שלום, לייזר שנתקע עם הספרה 1, עבדכם הנאמן (בקטע מטאפורי יא מתיישבות על פנים). 

אני החמור. 

כי הרי לא מספיק מרוקאית משוגעת הכנסתי גם כורדיה שהיום אמרה לי שאני מסוס חייה. 

כן, כן, לא חמור, לא גמל, אלא מסוס. 

ומה המפגרים אומרים? איזה כיף לו הוא עם 2 בחורות. 

חרא על העיניים שלהם.

2 בחורות זה כאב ראש. 

זה פעמיים מחזור בחודש. 

זה 2 אוכלות ראש מקצועיות. 

זה יום אהבה ברבים. 

זה לשים לב ליחס שאתה נותן ולצורה שבה אתה מכיל. 

שתי בחורות זה שופניג, 

אחת שאוהבת מקס סטוק והשנייה פוקס הום. 

זה אין מספיק שמיכה בלילה אז אני ישן עם הכלב. 

זה לקנות פסלים מגניבים של מארוול לכל אחת אבל לי קנו את נוטוריוס ב.י.ג וגם זה לא באמת לי. 

זה לקנות המון צעצועי סקס בעלי אקספרס.

זה שכואבת לך היד מלהרביץ לאחת ואז אתה מנסה לתת כאפה עם יד שמאל לשניה אבל אין לך קורדינציה ואתה בעצם שם כאפה לקיר ואז כוסאמו כואב. 

זה לנסות באומנות לגמור לשתיהן בעין כדי שלא תיהיה אפליה.

זה לראות כלב מבולבל אומר אמא אמא אבא אמא אבא מי אמא?

זה לשבת בספה כמו שייח רואה משחק של הפועל באר שבע בזמן שאחת מנקה והשנייה מכינה פיצות. 

זה קנאה. 

זה פות פה ופות שם. 

זה חוסר ריכוז. 

זה 4 ציצים. 

2 תחתים. 

איך תתרכז? 

איך לא תרצה להיות גמל? 

מה רע בבדואים אלימים? 

חמור אני. 

למה כן? כי אני מחבב אותן. פלוס. 

השבח לביגי.

" אם את רוצה סקס, תדאגי לזה שהילדים לא יהיו פה. אם את רוצה שהוא יהיה טוב, תדאגי לזה שאת לא תהיי פה."

אל באנדי. 

לרוב אני לא דורש שבחורה תבקש רשות בשביל לגמור מבחינתי שתגמור כמה שבא לה ושתשפריץ את המוח שלה תוך כדי.
לפעמים אני כן דורש את זה.
אז כשהיא מבקשת, אני חונק אותה חזק ומשחרר לרגעים, בזמן שהיא נאבקת לאוויר היא לא מצליחה לאפס את עצמה וגומרת שוב ושוב ועוד פעם אין אוויר ועוד פעם אין היגיון בין המוח לכוס ועוד פעם היא גומרת שוב ושוב וזה חוזר על עצמו.
ואולי אנחנו הגברים מזיינים הכי טוב ב2 דקות לפני שאנחנו גומרים (אעלק 2 דקות, בגג 20 שניות לפני הגמירה).
אבל אתן הנשים מזדיינות הכי טוב ברגע שאתן גומרות.
כמו אחוזות דיבוק שרעבות לזין, עזבו סשן מסודר עזבו שליטה, יש רק סטירות שעפות לפנים ומישהי שרוכבת על הזין עם מטרה אחת עילאית שזה לגמור שוב ושוב.
אתה רק זין ששוכב ומעיף סטירות.
אולי אתה אהבת חייה אולי אתה גם השולט שקיבל את תואר הסוטר לשנת 2009 אבל כרגע אתה רק זין שצריך להיכנס כמה שיותר מהר ויותר חזק בדיוק בזווית שמשגעת אותה. ולא, אתה לא באמת תמצא את הזווית כמוה.
החניקה רק נועדה לראות אותה מאבדת את זה, היא נכנסת למלחמה עם עצמה בין למות מחוסר אוויר בשביל עוד גמירה או להכניס אוויר.
הרעידות בגוף שלה, הטירוף שלה, הלחיצות על הזין.

יאללה עכשיו תחזיק 2 דקות.
כי אם זה רק 20 שניות אתה הסוטר של 2009 רק בז"ל.

הנה, אח שמבין עניין.
סרטון חובה למי שרוצה לצחוק קצת על הבוקר.

הכל התחיל בכיתה ג'.

בזמן שכל הבנות והבנים היו רבים ומציקים אני הייתי עסוקה בלהתחיל את הקשר הבדסמי הראשון שלי.
הרצל השרת היה כל מה שחיפשתי בחיי. צרור המפתחות היה גדול אבל זה לא הדבר הגדול היחידי שהיה לו אם אתם מבינים למה אני מתכוונת 😉

אך הרצל השרת דחה אותי בצורה הכי מגעילה שיש בכך שאמר לי " וואלה סימה "מלברו אדום" יותר סקסית ממך יגו'חה"
הוא זרק את המפתח לליבי.

הייתה לי בעיה. משקל. רב, נגע בי. משם כנראה הכל התחיל.

כמה חמורה הייתה בעיית המשקל שלי?
הייתי אוכלת ירוקים רק אם הם אוהדי מכבי חיפה.
כדור לכאב ראש תמיד היה פלאפל.
שיניתי את המגורים במשרד הפנים לבית הפנקייק.

קיצר אני מלאה במקומות הנכונים.

אך עם התיאבון לאוכל הגיע גם התיאבון לזין.
התחביבים שלי היו לפרק לאפה ולמצוץ בשיחים,
לפעמים הייתי מתבלבלת ומוצצת לאפה בשיחים אבל לא משנה.

כל גבר שהייתי איתו אמר לי "וואלה חבית אין על החוויות איתך".
הרגשתי מלאה בגאווה.

ואז זה קרה, יום אחד נפגשתי עם בחור חדש בשם ערפאת הנשלט, הוא לא רצה שאני ארד לו וביקש לרדת לי.
הוא אמר לי مسمي ميم شديد
אתה רוצה שאני אשב לך על הפנים?! 
הוא ענה בחזרה مسذ يحكي مسذ بك يمكن
שזה כן.

התנועות של הלשון.. הרעידות של השפתיים... פשוט לא הייתי מסוגלת כבר, הוצאתי לאפה מהתיק והשפרצתי על עצמי טחינה בטירוף.
אני עומדת לגמור אני צועקת! והוצאתי לאפה חדשה.
ערפאת התחיל לפרפר חזק עם השפתיים ועם הגוף, ואני השפרצתי בתגובה!
הוא שאל אותי עם זה ביבי? ערבי.. עניתי לו שאני לא בעניין של פיפי.

שמעתי אותו צועק חזק אבל לא הבנתי בדיוק מה אומר.. חלאס! חמאס! חלאס! חמאס! מרוב הגמירות הייתי מבולבלת.

הוא מת.

כנראה שהוא צעק חמאס.. כי מאז שהרגתי אותו הם בשלטון.

נו בסדר.. גם ככה פתחתי עם מוחמד דף חלק. איזה בונקר.

בפרק הבא
איך השליח פיצה אותי.

הגעתי לבית קפה הקבוע שלי,
אין צורך להזמין, כולם כאן כבר יודעים איך אני אוהב את הביצים שלי ואיזה מיצים אני אוהב לשתות.
לפתע היא נכנסה, היה לה מבט מבולבל בעיניים שעם השנים למדתי איך לזהות.
ברגע שהיא ראתה אותי כל המבט השתנה, היא זיהתה אותי כמו שכולן מזהות.
הבדסמ שלי נוטף ממני, כל בחורה מצליחה לראות עלי את ה.. נו... איך קוראים לזה.. הילה! הילה של שולט.
רבים מתבלבלים וטוענים שזה בגלל שאני לובש מכנס עור צמוד, חולצת רשת ושוט הצלפות ביד אך לא, בא בן אדם אומר לכם הילה.

היא שאלה אם אפשר לקחת את הכסא ואמרתי לה שתשב מיד.
נתתי אחת באוויר עם השוט והיא התיישבה.

המלצרית באה לשאול אם היא רוצה להזמין וישר עניתי במקומה היא רוצה אספרסו... ארוך... כפול.. חזק!
היא ביקשה תה צמחים, אך היא הבינה מאוד מהר עם מי יש לה עסק.
ראיתי אותה בזווית העין בזמן שאני מסתכל עליה ישירות מנסה לתקשר עם הסביבה בכל מיני דרכים מוזרות.
"בבקשה תעזרו לי"
"הוא פסיכופת"
"הוא נראה כמו דוד שלי הרצל"

אני למוד ניסיון שכמותי הבנתי שהבעיה היא שחסר לה תשומת לב אז החלטתי להיות חד וחלק.
הוריתי לה להעביר לי את האספרסו ולקחתי אותו איתי לשירותים.

**

הבית קפה הקבוע שלי נעשה ככה מאז שאני מחכה ל9 הנשלטות שלי שיגיעו.
9 נשמות טובות. חתולות שלי.
כנראה הם נתקעו איפשהו אבל אני יודע שהם מוכנות לעונש שלהן שיגיע.
אני כל בוקר, אחרי בוקר, כמעט צהריים, צהריים ובשאר שעות היום מאונן לתוך ספל גדול בשירותים.
הן יגיעו. אף אחת לא סירבה למאסטר שאול.
עבר רק שנה וחצי מאז.

**

כשחזרתי מהשירותים אחרי שהתפוצצתי לכוס אספרסו שלה, הופתעתי לגלות שהנשלטת החדשה שלי נעלמה.
כנראה קרה משהו ממש רציני כי היא כתבה על הפתק.

"אני מוכנה למות ולא להיות איתך!
אתה סוטה. מהדרך. לגיהינום. יאללה עכבר."

מהרמזים הבנתי שהיא הקריבה את עצמה בשבילי. מדהימה. איזה טוטאליות.

מסתבר שמחבל עכבר נכנס לבית קפה ורצה לשלוח את כולם לגיהינום וצעק יאללה עכבר יאללה עכבר.

היא העדיפה למות מתוך ידיעה כואבת שהיא תאבד את הסיכוי לשרת אותי.

הסתכלתי על הכוס אספרסו המשולבת בכאב רב ויגון קודר.
שתתי את האספרסו.
נזכרתי שאף פעם לא אהבתי את הטעם כי זה ממש מר. האספרסו כמובן.

יהי זכרה של נשלטת מספר #124 חקוק בספר החיים.

* אם במקרה הגעתם לקפה "יואל אוהב גועל" בירוחם, אל תזמינו סחלב חם. סמכו עלי. שנה וחצי זה הרבה זמן.

** מישהו חייב לעשות משהו בנוגע לעכברים המתאבדים בבית קפה הזה..

אין לי מושג מה קרה פה עכשיו.

כל כך שנאתי את השיערות שלך במקלחת.
במשך שנתיים אני זה שצריך לנקות אותם, מקלל כל פעם ואומר שנשבר לי הזין ממך.
כי באמת נשבר לי הזין.

הריבים, הצעקות, הפרצופים, השגרה שלנו נהפכה לדבר שאנחנו סולדים ממנו.
אנחנו נהפכנו לאנשים שאנחנו סולדים מהם.

עכשיו אני לא מרים את השיערות מהאמבטיה.

אני מתגעגע.

***

הכי שנאתי את השתיקות שלך. גם את שלי.

" אני לא יודע/ת מה להגיד.. "

אם הייתי חוזר אחורה הייתי אומר לך שאני פשוט אוהב אותך. יותר מדי.
יותר מדי פעמים לא אמרתי לך את זה.
יותר מדי פעמים כעסתי ונעלתי את עצמי בתוך עצמי, לא מאפשר לך להתקרב.
ואת רצית להתרחק.
יותר מדי פעמים אמרת לי שאת אוהבת אותי רק כדי לברוח.

תחזרי כבר.

**

כשהיינו רבים, הכלב היה מסתתר מתחת לשולחן
בגלל הצעקות.
ברגע שהיינו משלימים הוא היה קופץ ומנשק אותנו.
הוא תמיד היה רק לב.
סוגר עסקאות.
אם אתם אוהבים, אני אוהב בחזרה.
בלי כל השטויות שמסביב, רק אהבה טהורה.
אבל גם הלב שלו נשבר.
בדיוק כמו שלי.

*

אני לא יכול עם הבית הריק הזה,
השקט שהשארת מחריש לי את האוזניים.

והלב? הוא כועס בעיקר עלי, על זה שאני לא מוכן לוותר לעצמי.

כי אני אוהב אותך.
אפילו הגעגוע נהפך לפיזי,
הגוף שלי מבקש להרגיש אותך.
ואני מסרב.
הלוואי שהייתי מסוגל לוותר על עצמי בשבילך.
הלוואי שהייתי מסוגל להתעלם מהשיערות שעדיין תקועות במקלחת.

הקדמה.
היום אני 1.86 גבוה די שרירי.
פעם.. בילדות.. הייתי נראה בדיוק אותו דבר.
הסיפור מתרחש בכיתה ז'.

לירון ברבן, שובל גוזלן, ספיר אמזלג, וקורל סמירה.

או בקיצור, "המפצחות".

טעות נפוצה לחשוב שהכינוי הגיע בגלל המראה הפיזי המיוחד של כל אחת מהן, אך לא כך המצב, הכינוי מגיע מהמקום הפשוט ביותר.
התחביב שלהן היה לשבת בשכונה ולפצח גרעינים.
סקסי.

המפחידה מכולן הייתה לירון ברבן, שזכתה מהר מאוד לכינוי "לירוי יד אחורית".
טעות נפוצה לחשוב שהכינוי הגיע מכל סיבה אחרת מעבר ליד האחורית שלה.

קל מאוד לזהות את הלהקה הזאת.
לרוב הם שומעות עופר לוי ברמקול של הטלפון, לובשות טייץ שחור/מנומר, חולצת בטן או גופיית סבא, ויש להן לסת של פיטבול שנבעה לאחר אכילה מרובה של מסטיק הובה בובה בטעם תות.
אחלה מסטיק.

ואני ילד מנאיק ותמים שמחכה להסעה של בית הספר.
לא הייתי קונה כרטיסיה לניקובים בשביל האוטובוס אלא משתמש ב53 שקלים שקיבלתי מאמא שלי לקניית סיגריות, קינדר בואנו ובקבוק קולה. הייתי עושה שותף עם החברים שלי. בולי ויעקב שיניים.

הייתי עולה כל יום על ההסעה לבית הספר והילדים היו בחשש מכך שאבקש מהם ניקוב.

במושב האחורי של האוטובוס, ראיתי כרטיסיה מתנופפת וקול עדין ומר אומר לי "לייזר1 קח קח ניקוב אל תדאג עלי, אבל דירבאלק אל ת'שגע אותי ותחזיר מחר בבוקר". זאת הייתה לירוי יד אחורית.

ידעתי שהדבר הנכון להגיד בחזרה  "מעדיף ללכת הביתה מאילת ולא שתנקבי עלי י'מקרר, י'עושה קעקוע של BMW על המצח, י'גוש רוע עם גרעיני אבטיח, י'מכולה."

אך אני חיי את הסיכון, ואמרתי לה  "תודה נשמההה של כובע נייק, מחר מחזיר לך"

*****

המחר.

כמו כל בוקר לפני בית ספר אמא שלי מעירה אותי בצעקות שהשעה 7:55 ואני מפספס את ההסעה.
כמו כל בוקר אני קם ב7.

בדרך להסעה אתה פוגש את החבר'ה שלך, מתיישבים מול השוק המסחרי בשכונה ומחכים להסעה ( בשוק יש רק את המכולת של דוד ופיצה ב5 שקל אבל העיקר "מסחרי" ).

המפצחות גם מחכות להסעה ובינתיים שרות "נשבע לך בוגד בחייאת עיוני לא בוגד".
קלאסיקה.

לירוי מתקרבת ואומרת לי "לייזר1 כדאי מאוד שתנקב עלי היום למה אני מנקבת אותך".

"וואלק את מי תנקבי?" עניתי בטון של ערס בזמן שאני מת מפחד.

*****

הכל קרה מהר מדי.
גם היום אני בקושי מצליח להיזכר.
ההדחקה, עמוקה מדי.
הכאב חד ופולשני בכל חלק בגוף.

אני זוכר את הכאפה הראשונה. ה-לאטמה.
חצי מהפרצוף שלי עף.
בולי קיבל "שרוק" לביצים ונגחה לראש.
יעקב שיניים קיבל אגרוף... לעין.
ואני שקיבלתי כאפה של חצי מדמיין חצי מת, קיבלתי מרפק לאף לסיום.

רוצה להגיד לא הוגן כי הן היו 4 ואנחנו רק 3.

אבל ת'אמת זאת הייתה רק לירוי יד אחורית.

שאר הבנות ישבו ופיצחו גרעינים.