זאת הייתה תקופה ארוכה מדי שלא אהבתי מה שאני רואה במראה.
כל פעם שהסתכלתי פנימה התמלאתי בכעס, שנאה והכי הכי הרבה שפיטה עצמית.
אני לא הצלחתי לראות את הטוב שבי או את הטוב שאני עושה. היו לי רגעים מאוד קשים שאני אפילו לא מסוגל לכתוב אותם כאן.
לא הצלחתי להעריך אף כוח שיש בי ולא הצלחתי לראות כמה אני לא מוותר על עקרונות בזמן שהעולם הזה רק חושב על כסף ועל מעמד ומה הסביבה חושבת עליו.
לא אכפת לי מהסביבה כי כשאני הסתכלתי אני שנאתי את עצמי. (שקר, היה אכפת לי מ3-4 אנשים ואיך שהם מסתכליםעלי)
לא אכפת לי אם אנשים יחשבו שאני כישלון.
זה פשוט שבר אותי שככה אני ראיתי את עצמי.
**
זה לא יכול להיות אני.
אני מנסה להסתכל טיפה אחרת,
ואני עדיין עושה טעויות ויש רגעים שכנראה אני כן מוותר לעצמי. אבל אלו רגעים מאוד קטנים (כי ישר חוזר כל אותם רגשות רעים ואיתם אני לא יכול להתמודד)
אז אני דוחק את עצמי לקצה כדי שאוכל לעשות את המקסימום.
אני דואג לכלבים יותר מהכל, מנסה לסגור את כל הדברים שנשארו מהחברה שלי ואיכשהו אני מקים עסק חדש למרות שיש כל כך הרבה מכשולים בדרך.
היום יום שלי נראה כמו סיוט כרגע, פשוט לקרוס כל יום ולהתחיל שוב מחדש.
זה לא משנה כמה שעות שינה זה לא משנה שיש ימים שבא לי פשוט להיכנס לתוך המיטה ולא לצאת.
זה לא משנה שיש כל כך הרבה אנשים חראות בעולם
אני לא מוכן להישבר שוב כי ברגע שאני אוותר לעצמי אני שוב לא יהיה מסוגל להסתכל במראה.
ואין הרבה אנשים שיכולים ללכת בנעליים שלי.
תאמינו לי זה לדחוק את הנפש לקצה.
זה לרגעים מסוימים לבטל את עצמך. את כל כולך.
ואני זה שמנצח את התקופה הזאת גם אם זה מלמטה.
ולא משנה מה יקרה אני אנצח ואדאג לכלבים שלי.
אני מקים עסק חדש וטוב (רק חלאס עם כל המכשולים)
כסף לא יכול להיות האוויר החדש של העולם הזה, ואם כן אז לי אין רצון להיות חלק ממנו (ואני שיחקתי עם מיליונים).
ואני אמשיך להתמודד עם הדיכאון, הוא תמיד מכה בצד הכי נמוך שלי.
ואמנם לא חייכתי חיוך אמיתי הרבה זמן אבל החיוך שלי עדיין שם בפנים.
כי תקופה ארוכה שלא הסתכלתי במראה
ועכשיו שאני מסתכל במראה,
אני רואה גבר שעדיין שופט את עצמו אבל פחות שונא.
גבר קצת שבור ועם הרבה כאב בלב.
גבר שלא מוכן להפסיק להילחם עד שהוא יצליח.
גבר על.