היי, ערב.
-ערב גם לך, אבל מה קרה ל"טוב" ?
יהיה טוב רק כאשר אמצא לעצמי שקט.
-אין לך שקט?
לא. עזוב אותי גם אתה בשקט.
-אבל אני לא רוצה. ואני לא אחד מהחברים הבדס"מיים האלו שלך. אל תעז לדבר אליי כך.
מה?! מאיפה לך על כל זה? מי אתה?
-זה משנה? הרי ממילא ה"טוב" שלך נדחה ונדחה, ולשאול בכל יום זאת מדומה לילד השואל את אימו מה השעה למשך דקה שלא משתנית.
מה הכוונה בדיוק?
-האם אני לא מספיק ברור, כלומר אתה.
מה אני?
-"גם אוויל מחריש- חכם ייחשב".
תפסיק לדבר ברמזים.
-הלא ברור זה עדיין? אני הוא אתה.
תפסיק לזיין בשכל..ומה הקשר הפסוק הזה עכשיו?
-אתה מכיר, זה מסכת אבות, זה אומר שלחוכמה יש כוח אדיר, אבל השתיקה? השתיקה היא התבונה האמיתית בה אתה מתבונן מסביב.
אני יודע את זה, אבל מה זה קשור?
-אחח...אוויל, עדיף שתשתוק מאשר תדבר, כך , אולי תחשב לחכם על אף פי שאתה טיפש.
למה אתה אומר לי את כל זה? יש לי רגש.
-האמנם? ..
שוב, תזכיר לי מי אתה?
-אני אתה, אני הנפש שלך, אבל כפי שאתה רואה, גישה שלך לא תשתנה מהר בחיים, כי מה שאתה מחפש זה רק סבל נפשי, זה כואב לי.
אני מתקשה להבין..
-זה פשוט, תפתח את העיניים ותתעורר למציאות, הן עצומות כרגע. לצבוט?
נגיד ואתה צודק..וכן, למה לא..
-תפסיק לרחם על עצמך.
אבל אני לא..אני...לא הייתי ער......לעזאזל..
