"We're caught in a trap,
I can't go out,
Because I love you too much, baby.
Why cant you see,
What your doing to me,
When you don't believe a word I say?"
הבוקר שלי התחיל בשעה 6 ו4 דקות בדיוק, המחשבה הראשונה שלי הייתה לפתוח את הפלאפון ולהביט בו סתם כך ולקרוא את ההודעות, אבל עשיתי זאת רק 9 דקות לאחר מכן.
בעוד שבראשי הרהורים ומחשבות חשדניות לגבי הלילה, התריסים שלי בחדר היו מוגפים וסיגפתי אותם, כך הבוקר נגע בי בקרירותו הרכה ואני נאנחתי, מרוגע.. לחשתי :"למשב הרוח יש ריח של חורף.."
הוא מגיע, החורף, הנה אני פותחת אותו עם כוס קפה מרגיעה ועוגיה קטנה, לרטט קולו של אלביס המנוח.
כמה שזה עושה לי טוב, לחוש, לשמוע, ולהקשיב למילותיו שלו.
בבלוג נוסף שלי פעם ציטטתי את מארלי והוא אמר כך : "יש אנשים שמרגישים את הגשם ויש אנשים שנרטבים ממנו."
לדעתי הוא צודק, אני אשה של אש (לא קיץ חלילה) ולא של מים אבל, הגשם הוא הנקודה היפה ביותר של החורף בין לכך השמים יפיפיים וקודרים ושורים עליי מוזה אִפְלוּלִית(לא אָפלולית)..
אנשי מים...השמים שלכם קודרים..מציעה לכם לעבור לאש..שלא תתקררו.. :)
"We can't go on together with suspicious minds...and we can't build our dreams on suspicious minds.."
זה נכון, פרסלי. אתה לא צריך לומר לי..תאמר להם.
ובשביל האקסטזה הרומנטית ובדס"מית, לנצור את הרגע:
*ר* וצה להיות שלך.
*ו* להכיר בך כחלק ממני.
*ת* ן לי אותך, אתן לך אותי.
*מ* ה שתבקש לו יהי.
נשתמע, אני עוד מעט אכנס לאיזו היברנציה, תציידו מזון לדרך למרות שהחורף פה קצר...
