לפני 6 שנים. 2 ביולי 2018 בשעה 17:53
שוב היא הצופה מהצד, מביטה בהרי הגולן הרחוקים הנושקים לרקיע.
בנסיעה מביטה בהם נעלמים במהירות מן העין כשגרם הררי קרוב מגביה עצמו ברוחבו ואורכו ומעלים את אותם ההרים מן העין.
דמיונה הפורה הופך את עצי הברוש הנישאים גם הם אל השמים כמו ילדים קטנים שמרימים ידם מעלה אל עבר השמיים ומנסים לגעת בענני הנוצה.
הם כה רכים, רכים לעין וללב וזה נדמה שנערכת תחרות בטבע כאילו כל מה שנולד וכל מה שנושן מנסה להגיע אליהם ולחוש בהם.
האם גם היא צריכה להשתתף בה? בתחרות הטבע הזאת, או שעליה להינות מן המותר ?
