לפני 6 שנים. 28 ביולי 2018 בשעה 8:27
אתה מסתכל עליי בעיניים מלאות ואני עלייך בעיניים נטושות.
הבטחת לי שתקשיב עד הסוף אבל נשברת באמצע, בדיוק באמצע השדרה.
האם ישנה עוד אחת ? שדרה אחת, בכל העולם הזה?
כי כבר הכל סחוט ממני, וכל משעול בדרך חזרה ממנו אני נופלת וכשאוזרת את הכוחות אתה שוב שם בכדי לרוקן אותי.
סורקות עינייך את שלי ולי כבר אין מנוס מלנסות, דם בוער להצלחה שתמיס את המזרק שלך בתוך הוריד שלי.
להמית אותי כבר לא תוכל כי נצח נצחים אני, ענווה; חזקה ואיתנה יותר מאיי פעם ואתה נטול תקווה חוזר אל המשעול בו הדרך חזרה, לבית חסר חלונות וחסר זמן, מתרוקן מחיים בדיוק כמוני, מעכשיו אתה אני. ואנחנו אחד. מתכנסים אל תוך הנפש, פנימה.
יוצרים חיים ביחד, אל החיים ואל התמותה ושוב משם אל החיים עד שאין סופיים הם.
