לפני 6 שנים. 21 בספטמבר 2018 בשעה 18:00
אתה לא מרגיש את זה באמת, איך שהכל נופל.
אין לי מקום בעולם, אין לי.
נמאס לי להיאבק כל פעם, זה רק לוקח אותי עוד ועוד לאבדון האינסופי בכל החלל הזה.
אני זוכרת איך לפני זמן קצר רק הרגשתי את הנשימות שלך על העורף שלי ועכשיו כל מה שאני מרגישה זה את הצלקות הנפשיות שגורמות לי לברוח.
מכל הצלקות, שתהיה לי צלקת לפחות אחת טובה, שאביט בה ואחייך כי אזכר בך, כזאת שאעביר עליה יד כשאני עוצמת את עיניי ואראה אותך.
וניסיתי את זה פיזית ולא מצאתי את זה שם. כי זה נשאר איתך. רחוק מכאן.
בעולם שלך , אז החלטתי רק לבקש את המקום הזה, אם לא בעולם המחורבן הזה, אז בעולם שלך.
זה כל מה שאני מבקשת.
אז חיפשתי שיר .. וזה קפץ לי.. אבל אני העדפתי את הביצוע של היהודים. כי מרגישים בו את המשמעות חזק יותר.(ביננו היהודים לוקחים את זה. מצטערת בנאי.)
