לפני 5 שנים. 26 בספטמבר 2018 בשעה 13:34
תמיד אהבתי עצים.
תמיד חלמתי להיות כמותם..שגשגתי..אבל נבלתי.
אני בפנים וגם בחוץ.
אבל הכל אדמה ממילא ואני נעקרתי מהשורשים.
מי הייתי קודם? עץ.
לא. לא הייתי עץ. הייתי ילדה.
אז ילדים הופכים לעצים?
כי אני עץ. הרוח נושבת בי, הרגשות בתוכי נושרים ומתגופפים יחד כמו ערימת עלים בסתיו.
אבל אני לא צבעונית כמותם.
רציתי להיות.
רציתי ורציתי ורציתי.
תמיד רציתי להיות.
ואני לא מי שאני .
אני עץ. אני נושרת.
כבר לא ילדה מאושרת.
לא הפכתי מילדה לאישה, הפכתי לעץ.
עכשיו משלימה.
