מתגנבת לשירותים להקליד, בדיוק כמו להוריד את המים ולנקות קצת את המוח מבפנים . המחשבות שלי נוצצות ומלאות מוגלה בתוכי.
הלב שלי שוקע , הנשמה ריקה.
אני כל כך צריכה בשעות הארוכות של בעבודה קצת שקט , קצת עם עצמי והבוקר בן הזוג שהתחיל עבודה חדשה כרכר בשמחה מסביבי ורציתי רק לתקוע את הראש בשולחן ולהעלם לעצמי לכמה דקות. זה מזל שהוא מכבד את הפוגות הבידוד והשתיקה שלי. לבד צריכה לבד כל נוכחות אנושית זה מחנק .
ואני חוזרת לימים קדומים , בהם היינו מטיילים ביד אני מחזיקה בידו של אבא , מגיעה עד שוקיו לכל היותר ונוטפת עלי גלידה תות -בזוקה ורודה ואמא קדימה גרגרי חול דביקים נוצצים על כף רגלה השזופה כמו תכשיט בשמש .
לצקת קצת מלח ים שאספנו בחוף בטנטורה על רגליה של אמא , להפוך סרטנים עם שלדת גוף פריכה שהרכיכה הרכה והימית נסתלקה מהם זה מכבר , להעיף מהיד בחיוך אצת ים ירוקה שנדבקה כמו סרט לשיער ולנשום מלח ים , חזזית סלעים ודגים נרקבים ולחים לריאות . העיינים שלי חולמניות והמוח מדלג ופועה לעצמו לשון שיר וטוב לי קצת הלבד שביחד , הלבד של חלום , הלבד של השקט בארמון שבראש חסר לי כל כך.