אני מרגישה טוב יותר מכל הבחינות.
אני מתחילה להבין שאין טעם להלחם בעצמי.
דיברתי היום עם י' ואמרתי לו שהוא מכיר אותי עוד מלפני הרבה שנים לפני גיל 19) וחשבנו על כמה לכל אחד מאיתנו יש קווים על הקשת ואפילו קרובי משפחה שניכר שהתקשורת שלהם שונה ואמרתי לו כמה זה קשה לי לשמור על קשר ואת החוויה שהוא כאדם שמכיר אותי וכמה הייתי "אדם אחר" יודע איזה תהליך עשיתי עם השנים להפוך למי שאני היום - בקשר עין , באמפתיה ויכולת לקרוא את האחר ולא להתקע במונולוג פנימי ורפטטיבי , בלהכיר דפוסים חברתיים ועוד.
אבל מעניין שבכל זאת מי שאנחנו מסתדרים איתם בצורה הטובה הם מראש מי שמבינים את העולם שלנו ומתיישבים איתו ואני לא מדברת על דעות אלא דווקא ויותר מהכל מי שעל הקשת או שהצורה התקשורתית שלו מעניינת ורגישה יותר מזו הנורמטיבית .
זה גם מוזר איך כולנו חבורה כזו קטנה למעשה - כרגיל אני וי' גילינו שאנחנו שכל חבר שלו מכיר חברים או מכרים שלי לשעבר . זה כמו שאנשים לא מאמינים לי אף פעם כשאני אומרת שהאקס שלי גר איתו או שהאקס שלי הוא האקס של האקסית שלו שהיא האקסית של י' והאקסית של האקס שלי היתה בקשר רומנטי עם אדם אחר שהייתי איתו בקשר כזה . בקיצור בלאגן אבל בשכבת הגיל שבין 20-35 אפילו מעבר יש איזה קבוצה של אנשים שמתערבבת עם אותה אחת וזה מצחיק איך כולנו חלק מזה באופן עקיף או ישיר .
מצד שני , אני מרגישה בנוח לוותר היום כשאני מרגישה ששום דבר טוב לא יצמח מקשר. קל לי יותר לומר - נכון , לא אכיר אותך ואני מוותרת על נפש או אדם מעניין ואמפתיה עמוקה לקיומו אבל לא בטוח שאכפת לך , לא בטוח שאם אכפת לך אתה יודע לבטא את האמפתיה בדרך שאדע לקרוא ולא בטוח שזו צריכה להיות בעיה שלי. אומנם עדין קשה לי לוותר לעצמי ואני נחרדת נורא כשאדם סובל ויש לי לב שמקיז דם מעצמו כשאדם סובל - אני רוצה לעזור אבל אני לא תמיד יכולה ולא תמיד רוצה ומותר לי להתאכזב.מותר לי חהבין שקשה לי גם עם יש מנייארות שלא השתחררתי בהן ועדין היום העדפתי לעבוד 11 שעות במקום להשאיר עומס למי שעובדות איתי למחר שיצאו יחסית מוקדם. כי זה חשוב לי וזו החוויה שלי. לעשות בשקט - כמו שכל שיחות התודה שלקוחות רוצים לעשות לשירות שלי אני משכנעת אותם בשקט לקחת צעד לאחור או מזייפת שהעברתי (לא אוהבת).
אני שלמה יותר עם העייפות שלי אני בן אדם אחד והחוויה הנפשית שלי למרות שאנשים לא מאמינים לי שאני יכולה לעבוד, לבשל ולעבוד שעות על שעת שינה אמיתיים אבל כן זה אמיתי ומצד שני אני זקוקה נואשות למנוחה רבה בין פעולה לפעולה וכל דבר אצלי ארוך יותר ואיטי יותר מאחרים ואני כל כך משתדלת.פעם ניסיתי לפתור את בעיית העייפות הכרונית עכשיו אני פשוט מקבלת שזה חלק ממני וזה בסדר.
גם את הרתיעה שלי מהנטיה שלי לדת אני מקבלת וכבר לא מפריע לי כל כך מה יחשבו אני אדם מורכב . הדת חשובה לי ולא אכפת לי כמה אנשים חונכו לבוז לה אני לא אקח צעד לאחור ואמצא את המידה שלי , האמונה שלי , היהדות שלי שלא שוללת ומתאימה לי ולדפוסים שלי גם אם זה אומר להתפלל בבית כנסת רפורמי.
בכל מקרה מאז שצימצמתי מגע בגלל התשישות מקיומם של אחרים אני מרגישה הרבה יותר חזקה ובריאה וגם מה שקשה לי טוב לי כי הצלחתי לעשות מה שקשה לי. הלב עם י' כרגע - שסבתו נפטרה. שמחה שהוא מתמודד יפה ועם בן הזוג שלי שלא קל לו איתי תמיד אבל תמיד שם בשבילי ומחבק אותי בבקרים ותמיד עוזר כל כך כמה שיכול . טוב לי איתו והוא מגיב באותה צורה לקיומי כשאנחנו נרדמים אחד על כתף השני בבוקר. אנזל קורא לו בצחוק אשתי גם :}
דברים לעצמי:
מאוד היה לי קשה למחוק היום אדם מסוים ולחסום אותו כי באמת שמכל מי שהכרתי מהמקום הארור ההוא הוא באמת נגע לי בלב מלבד פרפר שלא אכפת לי אם יהיה שקרן או רשע כי הכאב שלו נוגע בי ואפילו לא אכפת לי אם הוא יהיה זכר או נקבה בשבילי הוא קודם כל סיפור. אבל כאן מדובר באדם שקצת יותר דומה להתפרעות היצירתית שקיימת לי בראש ואני באמת חולה עליו. אבל הגעתי למצב שבגילי פשוט אין לי כוח או רצון יותר להבין השתלחויות ומשחקים של אנשים ו-י' אומר שמלכתחילה אני לא צריכה. אבל זה האדם שהכי נקשרתי אליו והיה לי ממש כיף לדבר איתו. אם אתה שם אי פעם שתדע שממש תענוג איתך ואני עדין חושבת שאם לא היית קריזיונר הייתי בכיף מאמצת אותך כאיזה אדם שאפשר ללמוד ממנו ומייצג לי הרבה היותר היגיון מכל המטורפים משם :{