שום כלום

אגב , חשבתי על זה - 

שוחחתי עם י' על המוזרות שבכל העניין שאני כל כך אוהבת את המראה של גשם עד שאני בוהה בו (לשעבר בה) לפעמים עשרות דקות ביום ועד כמה שזה מוזר הוא יפה בעיני כגבר לא פחות ממה שהיה כאישה - 

דיברנו על העדינות שלו כשפגש אותו במסיבה כי אפילו תנועות חדות מבהילות אותו וחשבתי לעצמי - 

אולי זאת גם הסיבה שאהבתי את הסיפור של פרפר שבאופן משונה דווקא ההמנעות שלו ולא תחושת אתגר כמו שחושבים אנשים היא שמעניינת אותי אלא כסיפור באמת מה שהכי אהבתי תמיד הייתה המבוכה , ביישנות , עצבות , חוסר יכולת להגיע למגע , המנעות ושנאה של אגו והיובש - אני אוהבת אנשים אישיות כזו לא פחות ממראה כזה לא החלטי , עדין , נחבא אל הכלים ובכל זאת הנקיון או הצחות שלו שמוגנת בקליפה עדינה כמו קליפה סידנית של ביצה לא מונעת ממך מללטוש עיינים לחלמון חם וצהבהב ועגול וסימטרי וזועק כמו השמש. 

דברים "יפים וסימטריים" אני לא אוהבת , דובונים מכונפים , עשים של אלמוות כסף גלדני וזרדים יבשים שפורחים פעם בשנה לפעמים בסגול כל כך עדין ופורץ עד שמרעילים לך את הנשמה כל כך. למשש גולגולת של בע"ח , לגעת בפיח פחם , לדמיין לשון של זיקית (פעם בהיתי באחת מחליפה צבעים ומרקמים בעורה ומהפכת את עיניה כמו קשת שהשתגעה) זה יכול להרטיב אותי פי 200. זה החיים . זה הלחלוחית שלהם וגם לסחאלה שלהם יש תחושה ממכרת , מכאיבה. 

אולי זאת אותה סיבה שאני אוהבת יופי קרוע ומוחלט שלחלוטין מתכחש לעצמו בשיער קצוץ ובגדים פשוטים ועדינות שלא מהעולם הזה אז ככה מצא חן בעיני הסיפור של פרפר. למרות שלצערי הוא סיפור של דור שמגיע מאוחר מדי לעצמו אבל הוא באמת הדבר הכי נחמד ונעים ויפה שזכור לי משם ולא סבלתי ממנו כל כך יותר ממה שנהניתי ליצור לעצמי דרמה. אני די חושבת שהכי אהבתי שהייתי צריכה להיות רגישה לכל ניואנס שלו וזה יפה בעיני כי זו לא רמת הקשבה והכלה שהכרתי ולא באמת אכפת לי מי נציגה אני אוהבת ומעדיפה לפחות לחוות מה זה אומר להיות פתוח וקשוב , מסונכרן ובנתינה לאחר. זה חשוב לפחות פעם אחת אבל בחיי שכמו גשם (זה אדם) יש פשוט דברים שיפים לך אינטואטיבית מאוד (והכי אנזל)  .