אני נדוניה זרה
של אחות בית חולים
במדים לבנים
רגע לפני שנשמתי
פרחה מין העולם
מאה כדורים
מעוכים לאבקה
חבצלות מים
וניקוי קיבה
עכשיו תפשילי
את המעיים
קיא זה כל כך
חינני
כל כך הרבה צבעים
צורות ומרקמים
כשאתה מרחף
בין שמים לארץ
אתה שר
מין מילים לירח
מחזיק תת מקלע
לראש ולכוס
מדמם בעיינים
וכל הזרע זולג לך
בין הירכיים
כמו הפעם ההיא
שחדרת בכוח
לא נתת מנוח
ואמרת "אז מה"
ואני מתכווץ
לא יכול...
מטייל בין כותלי
המוח
צורח בכל הכוח
שורק זיפידודה אה
זיפידאי
שירת הדרום
רכשתי מקום
תמונה
ויש לי תבנית לנשמה
שורקת אותך
כמו שורקת לרוח
קני סוף באור זהב
מצבי הוא פתוח
ואני מביטה בעצמי
מביטה בשלולית
ובבוץ
נמרחת על נעל
פתחון פה מושלם
אבל אין שפתיים
ואני נדוניה זרה
תינוק שהגיח
מסיוט
כמו ואגינה של אמא
הכל חם וקר נורא
בו זמנית
ברוכה השבה
נפקחות עפעפיים
כמו כותרת הפרח
פורשת כנף פרפר
לעולם
והזמן מתיישב לי
בגרון
וחונק
ומעלה לחץ דם
עדיף כבר לחלום
מלהיות קיים