ריאיון שלב חמש בזום עוד מעט , לא יודעת איך הגעתי עד כאן. כרגיל , חוסר השקט שלי גבר והחלטתי לשנות מקום עבודה אחרי כמעט 3 שנים למקום אחר.
רציתי משהו קל יותר ופחות מחייב והנה אני בשלב האחרון (לעבודה שאני מקווה לא להתקבל אליה כי מדובר בשינוי כיוון לגמרי ושכר הרבה יותר גבוה) כי הפחדים שלי מציפים אותי.
קשה לי גם כי כמובן מרגע שהתפטרתי מצאתי עבודה זמנית שנראית לי תוך יומיים בערך. שוחחתי עם אנזל על זה ועל המיסוך הכבד שאנחנו צריכים לעבור כדי להשתלב ולדעתו זה לא כיוון רצוי . הוא יודע שאני אוהבת דווקא עבודה גופנית והציע לנסות משהו בכיוון של מטבחים ואפיה אבל אמרתי לו שאי אפשר לחיות מהדברים האלה.
הייתי כל כך מותשת מהתחבטויות ומגע עם אנשים חדשים שביקשתי לבוא אליו - וישנתי אצלו במיטה בערך 4 וחצי שעות ברצף. בדרך כלל נוכחות של אנשים קשה לו אבל נראה שזה עבר לו בקלות. הוא באמת מקום בטוח בשבילי ותמיד לא מצייץ כשאני באה , פותחת את המקרר ,מתיישבת לראות סרט או נוחרת לו בחדר.מין חוף מבטחים.
דיברנו על התקופה בה עבד ועל הקושי שלנו לחוש אמפתיה . הוא למשל לא כמוני (והסברתי לו שהשאלה "למה את כופה על עצמך את זה" לא הוגנת) ואמרתי לו שלמרות שאני תמיד מסכימה איתו כמעט על כל דבר - אני לא הוא ולא הייתי מסוגלת ואולי אני לא צריכה את אותם דברים למרות הרתיעה המשותפת שלנו מאנשים ובכלל.
אני מתקשה לדמיין אדם כמוהו שלא יכול בכלל לדבר כמעט פיזית עובד במעבדה (הוא אמר שתמיד גייסו אותו בלי שאלות כי בנה מערכות לבדיקת מעגלים אלקטרונים וכיולם והם התרשמו מעבודתו הוא הרי לא הטיפוס שיוכל לדבר בריאיון) ועוד פחות מזה איך היה נשוי כל כך הרבה שנים. הוא סיפר לי גם על המאבק בתחושה הזו שהרי מציפה הרבה אנשים במפגש איתו שיש לו איזה מגע עם הנסתר בתחושה שאתה אלוהים. בשבילי הוא בעיקר אדם אהוב ומעניין (ולפעמים זר לגמרי שזה גם משהו שאני אוהבת( ואבא של נ' הקטנה.הוא עזר לי בכל כך הרבה דברים בחיים וזה הדבר היחיד שאני מצליחה לזהות אבל הוא באמת אדם מורכב.
במקום העבודה החדש שאולי יהפוך לזמני (בתקווה שלא תלוי בתוצאות הריאיון היום לעבודה שאליה אני נבחנת) התלהבתי מבחורה בת עשרים שסיפרה לי עשרים שיודעת לתקן הכל ממנוע של רכב ועד לחיווטי חשמל ואהבתי את גישתה לחיים .
אני צריכה אולי מקום לשינוי וליציבות זה זמן של התחלות חדשות. בן הזוג שלי כבר התקבל לא מזמן לעבודת חלומותיו כמתכנת ומרוויח עכשיו שכר ממש גבוה. י' הידיד הכי טוב שלי שאני והוא חווים המון חרדות ופחדים דומים מספר לי כבר תקופה שהוא מצליח לעבוד היטב , לתפקד , לצאת ולחיות בצורה שלא דמיין.
הפסקתי כבר להתפלא איך אני וי קרובים וקשה לי להעביר שבוע בלי לדבר איתו ולומר לי שאני אוהבת אותו וגאה בו .לא דבר שהייתי מדמיינת כשפגשתי אותו כנער זועם בגיל 19 כמעט שכל דבר היה מצית אותו עם השיער עד הכתפיים והפעמים היחידות שלא פחדתי ממנו היה כשהוא שיכור ולבבי יותר. אבל הנה לגורל יש תפניות חדות. גם אם חלקן מורגשות בבטן זה דבר אחד לחוות את זה ודבר אחר לחיות את זה בפועל עכשיו ששנינו כל כך קרובים.
וזהו , קל לי כל כך לפעמים דווקא בגלל השונות לחזות אנשים ולהסתנן בקלות למקומות חדשים. הרי לא היה כמעט מקום אליו לא התקבלתי מיד בהתחלה. השאלה היא כוח סיבולת ויכולת להתגבר על הפחדים. התחום אומנם זר לי אבל אקח את זה כחוויה מקסימום לא יתאים ואולי באמת לא אתקבל בשלב האחרון כמו שאני רוצה. מי יודע. אני חושבת שאני המוזרה היחידה שכל שלב בקבחה לעבודה מקללת שעברתי אותו - ריאיון טלפוני , מבחנים פסיכוטכניים , ריאיון פרונטלי ועכשיו זה בזום. אם לא אתקבל אשמח,עדין אבל לא אוכל לבזבז את ההזדמנות.
