דברים שהם דת בשבילי-
טבעונות , בטוחה שעוד 100 שנים רוב העולם המתורבת יעברו לסגנון החיים הזה ואומנם לא אפצח בנאום חוצב להבות אבל שונאת רצח את ערכי העולם הרצחניים שקשורים לפגיעה בחיות ומקפידה אומנם על סגנון פתוח (לא אלקה את עצמי על סוכריה לא טבעונית שאכלתי בטעות) אבל זה בוער בי.
דברים שאני לא מעכלת בעצמי ומגיבה כמו בומרית-
לא מונו , תמיד הייתי פולי מהדקה הראשונה בה נכנסתי לקשר. לא מסוגלת לסבול את השיח האינטלקטואלי והיעני "מונוגמים והשטויות שלהם".לא מעזה לשתף בזה אלא את בן זוגי והפרטנרים שלי. לא מרגישה גאווה . חושבת שמצב אמיתי ובריא זו זוגיות מונוגמית ואני נכה . רואה בכל השיח מסביב כשיפור עבורנו ומצד שני בושה גדולה שאנשים מתעלמים מהקשיים שיש לרוב האנשים , הצורך לחוש מועדף ונאהב ובעיקר העובדה שתשומת לב היא לא אינסופית וכל חילוק שלה גורר קשיים.
הלוואי והיה לי הקטע הזה , החדש , הצעיר לחוש שזה מקור לגאווה אבל בכנות תמיד מרגישה שהשיח המתנשא מסביב מזיק לנו . מעט מאוד אנשים במובהק כמוני מהדייט הראשון בחייהם חשו צורך וזיקה כזו וזה לצערי תמיד היה כרוך בקשיים. אני לחלוטין מאמינה שגם אם זה עדיף על מונוגמיה עיוורת זה נובע מפגמי נפש וטראומות עד כמה "זקן" שזה נשמע אני מסרבת לנטוש את ההבנה והאמונה שיש וצריך להיות רק אדם אחד לאדם אחד ושלא נאמנות היא העניין אלא התמסרות , התאמה , איכות , יצירת קשר עמוק וחזק עם אדם כזה ולזה אין תחליף. אולי כי גדלתי במקום קהילתי כל כך בו היחיד היה נטל על הכלל כסוציאליסטית אין לי מושג.
להלן אוטופיה:
