היום שיחקתי במשחקי מציאות מדומה אצל אנזל (משקפיים), אחרי שלושה משחקים של משחק אגרופים, פאזל תלת מימדי של העולם וסיפור על ילדה שאיבדה את זכרונותיה בבית שמרחף מעל פני האדמה התחלתי להרגיש סחרחורת ובחילה.
אנזל הסביר לי שזה ככה במעבר ממציאות אחת לאחרת, שינוי שיווי משקל ממקום למקום ושהוא גם קיבל התקף בפעם הראשונה שהשתמש במשקפיים והן מגושמות. זאת הייתה חוויה מדהימה ודיברנו על הניסיון של הטכנולוגיה למצוא פתרונות לעולם שכולו וירטואלי בחומר מורכב מהרוח.
מתישהו נסחפתי בדיבור וכנראה שרציתי חבדגיש נקודה אז הטחתי את אחתהידיים במכה על היד השניה פעמיים, נעצרתי ושאלתי אותו למה עשיתי את זה עכשיו והוא הסביר לי שרציתי להדגיש מה שאמרתי (מביך איך אפילו שפת הגוף שלי נורמטיבית ומשובשת משקפת את כל החרא של העולם).
אחרי זה מישהו שאל בקבוצה:
כיצד אנחנו יכולים לזהות את האויבים האמיתיים שלנו?
ואנזל ענה.
בקלות
זה כולם
אני משערת שזה מתחבר למה שכתבתי על עצמי ולמה אנחנו לא אוהבים אחד את השני ולעולם לא נאהב.