שום כלום

אני לא יכולה לחשוב בלעדיו, אני לא יכולה להבין מה הוא חושב. 

אני מעדיפה לעשן עוד סיגריה מלעבור שוב בדרך ההיא. 

אני פראנואידית בחוש.

אני יותר מדי "פנימית" לאנשים מכדי להצליח לנהל שיחה. 

אני לא יודעת להתעניין. 

אני לא יודעת להשתעמם. 

*אני כותבת משפטים שנשמעים לי טוב*

אין לי אמא,  לא באמת. 

לא התגברתי על כלום , הכלום מתגבר עלי. 

החיקוי הדהוי של האמא שיש לי מעלה בי זכרונות. 

החיקוי המובהק של אבא מעלה לי בי את אמא. 

אנשים מאבחנים אותי מאחורי מקלדת ועכבר. 

לא אכפת לי בכלל. 

אני אומרת שלא אכפת לי כי טרם הבנתי ממה צריך להיות לי אכפת. 

אני מעדיפה להתמודד עם הפחדים שלי בצורה נדיפה שגורמת לך ללכת בזיגזג ולהשתין בצד הקיר במקום מעליו. 

ותמיד כואבת לי הבטן