עקבתי אחרי הציפורים היום , הרוח , שעת השקיעה הכל מזדחל וסגרירי יותר , הריח באוויר שאני יותר אוהבת לדמיין מאשר להרגיש ( אין לי כמעט חוש ריח בכלל) מעיד שהחורף ממשמש ובא.
דיברתי איתו היום, ממש בקצרה, הוא הסביר לי שהוא חזר לדבר איתה והראה לי תמונה, אמרתי לו שהיא נראית כמו שני אנשים כי יש לה עיינים קטנות וקרובות ירוקות, אף גדול ויפה ומין פה מתרחב קצת גברי בעצמות הלחיים וצר בקצה כאילו הרכיבו לא נכון את הפנים . מאוד יפה, הוא אמר שזה נכון וכמונו היא "נואשת לכלום" בגלל זה.
היא מאוד נשית ואמרתי לו שדמיינתי אותה כמו בחיזיון עם שיער ארוך ולא קצר ופרוע , הוא אמר לי שהיא בדיוק גזרה אותו ולכן שלחה לו תמונה ובחרה להראות כמו "לודמילה המנקה". אמר שהם בדיוק מרכלים עלי , אמרתי לו שהם יכולים אני לא אדם כל כך מעניין.
הוא אמר לי שהם מרכלים למה אני כל כך משעממת, היא חושבת שאני פתוחה והוא לא . היא מפחדת שאני טועה לראות בה אדם טוב , אמרתי לו שאני לא מצפה ולדעתי אני לא כל כך משעממת כמו שהוא חושב אלא יותר מה שהיה בינינו מכתיב זאת והוא טען שהוא משעמם הרבה יותר ממני ואמרתי לו שאני מבינה,
הרי כשהוא מצלם ג'וקים הפוכים על גבם באור רך ועור (אור) כמעט עיוני מתחשק לי לדחוף להם ידיים למשש את הקרביים , זה משעמם גם אותי בטח אותו והוא אמר שהוא כמו תרצה אתר אוהב לדחוף לי אצבעות לתחת לא ברור למה , אמרתי שאולי הוא אוהב תיקנים כמוני והוא אמר שאולי זה ההסבר.
דיברנו קצת ואמרתי לו שלדעתי הוא הכי דומה לדמות מהספר של פרימו לוי האלכימאי , הוא אמר שדיבר עם אדם שפרט את הפציעה שלו ממלחמת יום כיפור להרכב כימי ממש. דיברנו קצת על גם רומאן גארי ושהוא היה אדם עמוק בעיניו באמת ,
מתישהו הוא פרסם תמונה שלו ערוכה כשהוא נראה כמו חצי אישה מאופרת , כמו הזמר שאני אוהבת ושלח לי במפתיע היום שיר שלו שבוחר מילים כמו "זוהמה" בשיריו שהוא מתאר את המוזיקה שלו (וגם פאנק שהוא יודע שאני אוהבת את הצליל) ותיאר אותו כאדם שהפה שלו משוך מטה , כמעט אפילפטי ואמר שהמוזיקה שלו אנטי מוזיקלית :"הפקה הכי נחותה , צליל רזה ושטוח מת לגמרי".
אמרתי לו שיש לי קטע עם חצי פנים, כמו שלו כמו שהראתי לו רוצח סדרתי עם חצי פנים משותקות שנהג ללבוש את עור קורבנותיו כשנזכר באמו , בחור טוב דווקא , רואים על פניו והוא הראה לי תמונה של אביו שנראה כמו אחיו האובד והתרגש מאוד.
אז צחקתי על התמונה המאופרת חצי איפור מרוח בסגול כהה וחצי פנים אפורים עם גבות פרועות וזקן מדובלל, צחקתי שהוא משום מה דומה לבת הגבעולית והבהירה יפה שלו בת ה-11 בערך שיש לה אותה פראות איברים ועמידה מרושלת כמוהו (שמה נינה) וכתבתי לו שיש לו "ניצוץ נינאי של שניצל וינאי בעיינים" הוא כתב לי שהניצוץ וינאי והשניצל של נינה, כתבתי לו שזה הרבה יותר מדויק והוא צחק.
אמרתי לו שהסופר רומאן גארי מזכיר את דודית במבט (יש לה דוקטורט בבלשנות) הוא אמר שהגוף שלו מאוד שפתי.
הוא הראה לי סיפור שנינה כתבה על זאבים , היה קשה להבין אבל היא כמוהו כותבת מחוץ לשורות כאילו נעה עם כיוון הדף , הכתב גדל וקטן עגול והופך לחד בקצה , היא מוחקת ככה שאפשר לראות מה כתבה לפני כן ולקרוא בבירור , כמוהו תמיד חצי שקופה חצי אטומה משאירה פתח.
הוא אמר שהיא כותבת די טוב לגילה , קצת חקייני אבל זה טוב שבגילה היא כבר כותבת "על המוות ישר בהתחלה" ולא מפחדת לבטא "אלימות טוטאלית" ואמרתי לו כי היא כתבה על זאבי ירח וזאבה אחת בשם לונה שזה גם השם האמיתי של אמא שלי.
אולי בגלל שדיברנו על האקס המשותף שלי ושלה (לודמילה) , הוא אומר שהוא נרקיסיסט יותר ממני ואני אמרתי לו שזאת פונקציה של מי שנוגע בו על זה הגיב "איכות הזיון נגזרת ממגע הנפש בגוף" ועל היופי המתמטי שלה ושלו (הוא טוען שגם שלי כזה אבל הפוך),
הוא הרגיש בנוח כי אמרתי לו שאין לי מושג איך ממשיכים אחרי מה שהיה בינינו הלאה, חושבת עליו בעקיפין מאה פעמים ביום אולי כשכתבתי לו על הנינאית שלו "שהשחור מתחת לעיינים זולג אל היום יום כמו הלילה" שמה שכתב עליה הוא חלק משפת האור לעור ולדעתי לראשונה הוא מדבר איתי על מה שראינו שוב, אולי כי זה היה חשוב לו לומר לי שאסור לי להתערבב שם שוב, אסור לי לגעת בזה , אולי כי שכבתי מדממת על המיטה אחרי שהתעלפתי בפעם האחרונה שאמרתי לו שחיטטתי לו בראש כל הלילה והוא באמת חלם עלי חלום מוזר באותו לילה ואני יודעת שהוא גם משקר (כמעט בטוחה) לעצמו. אולי גם אני.
בכל מקרה, זה לא שכיח זה או מרתיח או שם הכל בסימן שאלה כי הוא טען שהגוף שלי לא נכון ולא שם לדבר על דבר , ועכשיו מדבר , מהרהר לפחות כי אנחנו לא מדברים לעולם על דבר. אולי הוא באמת רואה בי את הכלום שתמיד טען לו למרות שבפעם האחרונה הוא התיישב כל כך המום שלא יכל לדבר וכיווץ את עיניו הצרות ממילא לחלון בשקט מכונס בעצמו ורותח כמו עווית חללית .
אז הוא אמר לי שאני שאני נימפומנית , אמרתי לו שלא נראה לי כי מין לא מעניין אותי אני פשוט חושבת שלמרות האדישות הטוטאלית שלי חייבים או יש צורך לגעת באנשים ואני לעולם לא מרגישה שמישהו נוגע בי (גם הוא לא) ואולי עקפתי את זה איתו. מין לא מעניין אותי. הוא אמר לי שזה העניין שנימפומנית לא אומר שאני הכי פתוחה כי אמרתי לו שמגע בכלל אני לא מבינה, זאת שפה שזרה לי שהמיניות שלי קווית ולכן אני הכי סגורה נפשית טוטאלית.
הוא אמר שהיא פתוחה דווקא והכי תקשורתית אבל לכן אין לה כוס,ושאל אם לדעתי עכשיו שחזרה לדבר איתו היא תמצוץ לו אמרתי שנראה לי שכן ומשכתי בכתפיים בלב. לא יודעת תגיד לי אתה , אנזל אתה זה שנולד 30 וכמה שנים לפני.
אני חושבת שהוא אוהב אותה קצת , זה לא מפריע כי יש לי תחושה שהיא מבינה שגם אני אבל לא בונה על זה כי גם אמרתי לו שאני עוקפת את זה איתו אבל עכשיו אני מחפשת מוות אחר. הוא לא מרגיש במחיר הסימלי כמעט של הבגידה בגרון, לא במובן של גוף אל גוף כי הוא יודע וקורע וזוכר מה היינו ולמה וכמה אמרתי לו להתרחק אבל עצם היכולת שלו להמציא מחדש את הגלגל ולצלוע בו זמנית , כי הרי אפילו זיוי לא נגעה לדבריו בחדות , כמו בעיטה של פרסה של סוס זועם לפנים במקרים של השיגעון שלי בתנועות שונות שאני כבר מבינה ממנו בחוש (אמרתי לו שאולי הוא צודק כי גם השפה שלי השתנתה ואני בוקעת מהחזה של אנשים כמו הנוסע השמיני ואולי זה נוגע לשיעמום אנחנו מהדהדים כאילו במדומה זה את זה) ,
בקיצור,
הלב שלי כואב, מכוסה חוטי תיל זכוכית דקים ושבירים כמו גבישי קרח קטנים פועמים ופוצעים כל פעימה, הבגידה הזו להפנות עורף לכסף הרגע לכל מה שאני יודעת להתל . אני עדין מחזיקה בה אבל הבטחתי לעצמי שכל דיאלוג אמנה את עצמי לתליין לא עוד מחטים מתחת לעור. לא עוד מקור אור אכזב.
אני צריכה מוות אחר ואני יודעת שאין לפיתה מספיק חזקה בעולם. בגלל זה אני אומרת לו שאני אוהבת את האחד החדש ממש. אין לפיתה מספיק חזקה בעולם לעלף (לאלף) אותי עדין לשכוח ובכל מקרה המקצב הוא לא דבר שמישהו יכול לדבר עליו בכלל. אין אהבה. אין פיתרון. אין דיאלוג ולכן הזין בכוס הוא מיאוס ותקווה ששנינו בונים עליו רק כדי להתרחק מחדש. לנצח עד שיתברר מה הוא אומר.