שום כלום

אני מפחדת ממזל רע כמו מדיכאון , כמו מניסיון לדמיין את החיים בלי חוט של עצבות שזור לתוכם , 

כי החלטתי שמותר לי לאמץ אמונות מסוימות , 

אז רק אומר שאני אוהבת שהוא האדון שלי 

ומקשיבה להקלטות של הקול שלו כמה פעמים ביום (מעבר לזה אני חוששת מאותה סיבה גם הסתרתי כל מה שכתבתי עליו ובכלל).

אמרתי שאקליד פה כל יום לזכור שבעצם יש לי חיים , 

אז קיבלתי הזמנה מבן הזוג שלי להצטרף לטיסה לגרמניה שנה הבאה להופעה של ראמשטיין. 

חיים. טוב. 

הבדידות הזו נתפסת לאנשים ככה, 

ויש בזה ממש אבל בפועל האלכוהול היה ידיד טוב שלי יותר מכל אדם מאותה סיבה שעכשיו אני עוצרת את עצמי אחרי כמה לגימות. זה פשוט לא משהו שאני צריכה יותר כדי לבלוע אותה בבטן.