שלחתי לך את השם שלך + סימן שאלה פתוח.
אולי שכחתי איך היינו אוהבים להתגושש מחשבתית.
ביום יום אתה סקרן פעם סיפרתי לך שאם לא משרים בשר כרישים בשמש נותנים לו זמן יש לו טעם מעופש של שתן (כבר שכחתי על מה ולמה אבל הייתי אוהבת לראות עובדות מוזרות על חיות) ושאלת שאלות מצחיקות.
היית תמיד בהלם מסרטונים וסרטים , ילד שגדל בבית דתי ועדין במובן אמיתי נפרד מכל השטויות האלה והתלהבתי שאת מעט השטויות שיש לי בראש אפשר לשתף לאדם עם עיינים נוצצות.
היית אומר ששום דבר לא מעורר בך כעס למעט אדישות, היא משאירה אותך המום.
ואז שאלת -
את מתגעגעת אלי או אל מה שהייתי עושה לך?
אמרתי שכן מתגעגעת אליך. ענית שאני אשים לב מה כתבת אי אפשר לענות לשאלה הזו ב"כן" רק לבחור אז אמרתי לך שהכל קשור גם וגם.
אבל כשנזכרתי פתאום שחוץ מלפחד להשאיר פירור על הרצפה (אתה נקי ברמות אובססיביות וזה נחמד) גם היית אוהב את הצד הארסי שבי אחרי השם שלך, תלוי בחלל עם סימן שאלה כשכתבתי לך :"סליחה , אתה צודק זה לא מובן מאליו" (והתכוונתי לזה)
פתאום זה עלה , האכזריות שלך.
כמו שהיית אומר מבט קפוא ,
חיוך קפוא עוד יותר מביט באחר מתפתל למרגלותיך.
אז כתבת לי ואני השארתי שם מהדהד בחלל וסימן שאלה.
אמרת לי להרגע, לקחת הכל בטוב ושקצת הייתה לך לגיטימציה להכנס בי , התגעגעת לארס שבי ככה טענת , אז השחזתי סכין מחומם וכתבתי לך (בערך) :
"מר בטחון עצמי מתנפח , את מתגעגעת אלי או אל מה שהייתי עושה לך , ניכר שלא זכרתי מה הייתי עושה לי אז עכשיו יש לך תשובה".
אמרת שאתה "מתחמם" ושאלתי אם אתה מחמם את מיתרי הקול (בכל זאת למדת פיתוח קול) או לשירה בציבור והצלחתי קצת. התעצבנת.
אולי הייתי מבוהלת כי כתבתי לך אתה יודע שזה רק משחק, אמרת תרגעי ואז במחשבה שניה אמרתי לך בעצם שבכל משחק יש טיפת אמת (במילים שלי). אני אוהבת שאתה מתעצבן וקורע אותי בשניות לשתיקה כמו שהייתי צוחקת שאתה מצביע לשס והיית צוחק שאני שמאלנית מטומטמת וכשהיינו נפגשים עד שלא היית מוריד אותי לרצפה, מחזיק לי בשיער , סופר כל שניה שאני מאחרת הכי בחומרה ומכריח את הראש שלי לעוף אחורה בסטירה לא היית נרגע.