לא נראה לי שאנשים , גם כשמבינים אותי עד הסוף מבינים עד כמה ולמה אני מתייחסת לדברים מופשטים ביחס הכי גופני .
דיברתי עם אנזל על המשמעות של על הקושי לחוש את חווית ההווה כפחות מפיקציה כי אם אצלו הקריסה מול אנשים היא מיידית , למשל היו פעמים שבנוכחותי הוא נכנס מהאטימות בינינו והאלימות הנפשית ששנינו חשים זה לזה למצב קטטוני או פשוט איבד יכולת לדבר וכששמתי עליו יד יכולתי לראות בראש את מה שהוא מרגיש למשל קווים חדים אלכסוניים משתוללים אצלי בראש או רקע לבן הכי שואב וכואב-
ככה בשבילי הקושי בשבילי הוא לא תיאורטי (וגם לא מיידי כמו אצלו) אז גם אצלי בכיוון הופכי (כי אנזל בקושי מדבר) פירוק והבנה של מי שאני ומה שאני חיוני בכתיבה. זאת אומרת שרוב האנשים לא יבינו מה משקל הכתיבה בשבילי וההבנה שלה אומרת.
למשל חלק מהעניין הוא שאצל אנזל הכל גופני מיידי ואני בתחושתי "נעדרת" מהמפגש , אני יכולה להבין מה אני מרגישה וחושבת רק כשאני כותבת ומפרקת לעומק ביני לביני את הרגע. חלק מזה הוא שהצורך בחיבור מילולי בנוי על תשתית מאוד מסוימת ככה שברגע שאדם יוצר עיקר ותפל (אני לא מבין, תכתבי אחרת) הקשר היחיד שלי כי גם אני מדברת במובן מסוים ולא מילולית למעשה באמת כשהעיבוד נחווה רק בכתיבה נקטע בעיקר בתקופות כואבות מעוות לי את היכולת לחבר את עצמי לקיומי.
אז לאנשים זה נשמע כמו חוסר משמעת, כמו כתיבה אינטואטיבית אבל אחת הסיבות שמעולם לא הבנתי לעומק את החוויה של אנזל כאדם "קרוב" ומעולם לא חדלנו כאילו לדבר אבל לחוש שאין לנו כלל שיחה ותקשורת אמיתית הוא שהוא לא מתערב ישירות לעולם בחוויה שלי ואני עם השנים לומדת פחות ופחות לייחס מגבלות לשלו. זה גם העניין אולי אני לא מבינה אותו באמת ולעולם לא אבין אבל יש דברים שנופלים לי ברגע ויש דברים שהוא מבין בשניה.
למשל כתבתי פוסט על כמה טוב לי לא להרגיש שאני נחוצה לאף אדם והוא בין הבודדים שהבין כמה אני שמחה וזקוקה לזה, אדם שלא מתנה כלום ומצד שני כמו שהוא אומר יש בנו היפוכים. הוא אמר שאין לו חוש מידה ושאלתי למה הכוונה כי הוא מזהה טוב מהרבה אנשים יחסים הכי מופשטים אפילו בויזואליות - הוא אומר שאצלו זה או כלום או הכל ואת המידה הוא בונה או חש מהזולת מניחה שאצלי לפחות במקום הזה יש קרבה מסוימת אליו כי גם אצלי וגם אצלו יחסים מתהווים מהתחושה שהאדם נוטע בנו וגם ביני ובינו מניחה שיש גבולות מסוימים שלמרות העדר הכפיה הישיר נוצרים מתוך הקונטקסט במידה ויש כזה בינינו.
כתבתי לו הרבה על החוויה והתחושות לגבי מה שקשה לי ובעצם מעלה שאלות פתוחות והעובדה שאני לא חווה קנאה ממש אלא הגדרה אחרת מתוך ניסיון והעמקה במקומות מסוימים שמסתברים עם הזמן שאני עוד צריכה לנסח כנל לגבי התחושה של המוות והאקוסטיקה של החוויה עצמה , הגל , מה מפרק בי מה מעיק מה מעורר. לפחות כתבתי לו והפעם קיבל כי אני מפרשת צירופי מקרים בצורה שיש בה להעיד על דברים אחרים לגמרי הוא תמיד מצליח להסביר לי בצורה טובה למה מה שנראה לא קשור , עקור מיסטי לא כזה. הוא חווה הכל חשוף וכואב ואמרתי לו בהמשך שוב שזה מה שהופך אותו לההפך גם ממה שאמר לא מורה דרך לכלום ולא מואר אלא סתם גוש חרא טוב לב שעוזר לי לקרב מחשבות למציאות וזה הכי יפה כי הוא פשוט מנפנף סתם כך , בלי להדרש לכלום , בלי צורך ומצליח לכן להיות נצרך לי מאוד להבנה של העולם. כמובן שזה לא בדיוק רק זה ומעבר אבל מאוד קשה לי אולי כי בעבר הוא היחיד שלמדתי לראות בכל מקום לא דרך קיום מסוים שנטוע במקום אלא מהזווית מחשבה שלו ולהבין המון מהסגירות לכאורה והפתיחות המוגזמת שצצות יד ביד בעצמי. אנחנו הפוכים וזרים לגמרי וזה תמיד נותן לי יתרון נוח בשיחות המזויפות שלנו שבצורה מסוימת הן הכי אמיתיות ואולי לכן הוא גם הסיבה שאני עדין שפויה למעשה כשאני כבר מזמן לא אוחזת בצליל שפוי כלל (לפי ההגדרה) כי מרבית האנשים חווים את הטירוף שלהם כמנותק מהקשר ומציאות ואין אדם לידם שיתרגם , שיזהם , שיריב איתם ויחבר דברים ויבין עד העצם את טיב החוויה בצורה הכי קוהרנטית שניתן לדמיין ולי תמיד הוא היה ובעצם בגלל זה אני כנראה עדין פה למרות כל מה שחוויתי ולא בבית משוגעים כי היה לי מישהו שידע לומר למה כמה ואיך ואז להתמוגג בלי משקל ואבל כי לא היה מעולם. היה לי זולת להבין שאני יכולה להכיל את הדברים לפחות חלקית ולהמשיך להרהר בהם במצבים שונים שהיה שם והבסיס הזה חזק הרבה יותר מכל תרופה ופסיכולוגית שאליהם לא אתקרב לעולם להבין שהמדע הבדיוני שאנשים מדמיינים ממש כאן וקיים. טירוף הוא לא ניתוק הוא חיבור דק ביותר לעולם ולפחות יש לי מושג קלוש כמו שאני תמיד כותבת ומהרהרת על המוות הכסוף בתוכו שמגלם עולם הרבה יותר פתוח , רגיש וטוב לעתיד (ולא אנחנו לא שם גם אני לא ושאלה פתוחה זה טוב, זה יוצר חיים).
עוד משהו קטן , דיברתי איתו על תורשה איך ניתן לזהות קרבת משפחה לאדם שמעולם לא פגשת דרך חיבור כאילו אינטואטיבי של הכרת בן משפחה אחר על כל ההבדלים, לפעמים הקיצוניים שזורמים אצלם בדם ומה מגלמים ואני חושבת שזה שאני מסוגלת לכך גם מדגיש כמו שאנשים מתפייטים לו שהוא קוסם ורואה שזה לא באמת ככה יש קשר הכי גופני בין הדמיון החיצוני והגנטי שלנו לקיומנו והוא מורכב ומפותל בהרבה ממה שמשערים. הנפש קיימת רק מתוך שנפש איננה קונספט רוחני ומנותק היא דבר מה שחי בכל שניה ביצירה , במה שמקיף אותנו בעצם קיומנו ובחירתנו ובטח במראה, קול ומבט לא כל שכן באדם כמו שהוא על כל תכונותיו. הגילוי שלה הוא הנפש למעשה והחיבור בין גוף לנפש , בין רוחני לחומרי אינו בשמים ואפילו מושג ואין בו שום דבר מיסטי וגם אם יש הוא מתגלה כל הזמן כדבר שניתן וצריך לתיאור.