שום כלום

עולם המים

שמעתי מצילתיים ,
התופים בראשי מחיאות הכפיים
כמו פטיש של שופט
כבד מעץ
הולם
הלב 
הוא הצמיד אותי שוב
לספה
כוח מבעית
של אחד שמחשל פלדה
הראש מתוח לאחור
כמו במין תפילה עתיקה
עיינים מתגלגלות לאחור
נוגעות באישונים
בו זמנית במין פזילה
והכיווץ של דמות
כפולה
הייתי מינרל המדויק
בו מרחה קלאופטרה את עיניה
מהרי החושך
וימת המלח ביוטה הצחיחה
הייתי המחט שדקר את
אצבעה העדינה
הייתי אבן צור בין שמים
הייתי צינוק
וצליל ממטרה
וראדר ימי מתמקד במטרה
וצליל מצילתיים
והד הפטיש
והראש פתאום הוטח חזרה
במין מיקוד מרגיז
היה שם מבט בין ערביים
משוך מצומצם
וחדות גוף
נעלם בעולם
התהום נתלתה לי
מעל הראש
כמו חרדה
והשמש זחלה מבין עבי רגלי
בצעקה
וקיר אחד
בודד
עמד מולי
ובין הכל
עד שרוצצתי
בו את הראש
כמו קריאת התרנגול
בבוקר.