4 בבוקר ואני מנסה להרגע ,
מדמיין תמונות של חרקים יפים ,
שפיריות ,
ציקדות עם בטן רכה יושבת על נסורת עפרונות רכה
גמלי שלמה בדגמי עלים ופרחים סגולים ורודים
אולי מתחמק אולי מפעיל את המוח
חשבתי על מה שכתבת ,
ששפה היא גם גוף
שאני חשוף כי אני מעדיף שלא
תכתוב בכלל תתן לי רק
להקליד עוד ועוד
ושמחתי שנגענו בלי פיתול
עשן , חומרים משני תודעה
אבל היה קשה
שכבת בעלטה
מסובך בשינה
הפנת לי את הגב ולאט נמסת
מנסה לנשק לאחוז
נגעתי בך לאט בזהירות
ומתחת אותי במין חיבוק
לשכיבה
נגעת בכל האיזורים
שאתה יודע שקשה לי
כמו חיבור המרפק
בין הזרוע לאמה
וחשקתי שיניים
בכאב
וכשהפה שלך היה
על נקודת המגוז
דחיתי אותך
ופנית ממני
כשניסיתי לגעת שוב
היית נעול בקריסה
ופתאום הצמדת
אותי
לירכיים
סוגר מעלי חזק ומלא
זין בגרון
בלי לתת לי מרחב תנועה
הלשון שלך שם
עמוקה
והתחלתי להשתנק
להתנשף באמת
והחזקת אותי
כמו תינוק מיבב
באימה
עד שהלשון הפסיקה
ועברה יותר לאחור
והגוף נרגע
נחתי עליך
חושב
ואחרי שהנשימות נרגעו
ולא הייתי צריך לדמיין
שערים נפתחים
לוהטים
כמו הכאב שמזנק
לפעמים מלמטה
ישבתי על הפנים שלך
משתפשף
בשקט
במין חצי תדהמה וגמרתי לך
על השפתיים
והמשכתי לנשק
את הפה
שכל כך התגעגעתי אליו
כל יום
ושוב משכת אותי
מחזיק כמעט בכעס
אותי עמוק על הזין
דוחף עד שאין אוויר
ובלי תנועה או קול
הרגשתי אותך מציף
את הגרון
כמעט טעם לא מורגש
מותש
וכמו תמיד קמת אחר כך
לירוק
אמרת שיש לך
טעם של ברזל בפה
ואפילו לא ענית
כשקראתי
בשמך
אז חשבתי לומר
שאולי זה לא העניין
של שפה
זו כמה עמוקה השתיקה
בגוף
עד שמגע באחר
גורם לך
לרעוד ולבכות
ולמרות שאתה אומר
שאם לא הייתי מדבר
היית אוהב אותי
בעצם
ובכל זאת
אני לא מוציא סתם כך
לפעמים ביום
יותר מכמה מילים בודדות
אני חושב
על מה יוצא לך מהפה
ואיך מאחד שבקושי
העביר עלי את שפתיו
אני לא יכול שלא
לנשק אותך
מאוהב
ואמרתי לך
כמה אתה יפה
העור שלך
כאילו יש לו
אור משלו
חומר משלו
צלילות עכורה וזועקת
וגמישות עמוקה ושורפת
והבטן שלך
כמו עור התוף
משרה בי ביטחון
ואני נרדם מכורבל בפינה שלך
עם הראש לחלון
וחולם על עצ
וכלב שחור גדול
שפעם תקף אותך בחלום
והפעם שסיפרת לי
על זיקפה
שצצה פתאום
מחוט להט של מנורה
וסוודר לבן
הדוק על שדיים
והנטיה שלך לצלם
יופי נשי אקראי
של אישה מבוגרת וטרודה
ערביה צעירה עם תווי
פנים מפוסלות נעות
משקלים כמו זיקית
כמו אגם מראה
ולהעביר יד
בשיער הדק כסף שלך
שעכשיו קצר נורא