שום כלום

אנחנו אומרים אחד לשני שאנחנו אוהבים זה את זה , 

אמרתי לו שכל פעם שהוא מתרחק ממני יש לי תחושה משונה אפילו לא בהכרח מינית , 

אני שולחת את היד מטה מטה ומשפשפת , 

כי הוא חסר לי , 

חסר לי בתוכי , 

חסר לי איתי , 

חסר לי לשמוע את הגניחות שלו מתגברות , 

אני קוראת בשם שלו ומבקשת ממנו לגמור בפנים , 

הוא אומר לי אני עומד לגמור ותמיד תמיד 

שואל - 

את רוצה שאגמור בפנים , 

ותמיד יוצא ברגע האחרון , 

אז אמרתי לו שזה געגוע , 

מלמטה , 

שיהיה בתוכי כל הזמן והוא כתב לי שהוא אוהב אותי. 

אני לא מגלה לו שאני חושבת שאני קצת אולי (איך יודעים?) מאוהבת בו תקופה. 

הוא הידיד הכי טוב שלי. אולי החבר הכי טוב שלי. 

מצד אחד,

אין לי בעיה לומר לו "אוהבת" מצד שני מאוהבת זה משהו אחר, בא עם סט אחר של ציפיות כזה שבא לך לראות אותו כל יום , ללטף לו את הראש ולהצמד אליו חזק ובטוח .

אני לא מרגישה שאני מוכנה לזה. שאני יודעת מה עושים עם זה. שאני מבינה. אז שומרת בשקט שהיה לי ממש משנה שהוא נפגש איתה כי גם אני בעולמי . פוליאמוריה ושיט.  מצד אחד קיוויתי ורציתי בשבילו וגם כי היא נהדרת ומצד שני לא.

בא לי שירד לי וירגיש איך אני מתפתלת ואז כמו תמיד כשאני הופכת לרגישה ומתכנסת לתוך עצמי מושכת את עצמי לאחור הוא ממשיך , מנסה , להוט לשמוע אותי בשנית מתכווצת וזה תמיד רגע כל כך נוגע ללב , 

כל כך מתוק וחם שהוא רוצה , רוצה כמו ילד שמטיס עפיפון צבעוני בשמים וצובר מהירות , מושך בחוט , רץ רץ על הגבעה ככה הוא מרגיש לי באותו רגע. 

הוא כל כך יפה ואדם מתוק. 

אני כל כך שמחה שזכיתי להכיר אותו כך.