שום כלום

בין אז לעכשיו, 

אני לעצמי חידה כמו איזה מתודה , קובץ דחוס שאת הקודים שלו אף אחד לא רואה ועל מה בזבזתי את החיים. 

כן עוד בא לי לשבת מולו, לפשק רגליים ולפתוח את הג'ורה , איך אתה שכל חמש שנים מאז שאני קטנה פונה ושואל מה שלומי , מה השתנה - 

מעדיף את העקרונות שלך עדין? הם שווים יותר? 

ובמה דברים אמורים, כשהייתי נערה הייתי מספרת לו שלפני שהכרנו המילים חדרו אלי לעצמות , הכהו תחושות קשות , החלידו בתוכי עד שכבר צמחה לי ירוקת וסחופת עם הזמן הצטברה במוח- 

אבל איך הייתי רועדת מהשטויות שכתב בפורום ואפילו לא נפגשנו ואז כשזה קרה- 

בהתחלה העדיף את הפאסדו אהבה לאישה זקנה שלא יצא ממנה דבר, אחר כך ועוד כשזו הערלה הפלה על מי שבשבילי היה אולי אקס אבל בדיחה כי פסיכופת נפשי דפק לו על הדלת מאיים במלחמה כי גנב את אהובתו- 

ומאז כל חמש שנים על השעון מבוכה ושאלה.. ואיזה טיפש אתה , התיישבנו סתם והוא דתי לא יכול לגעת , לא יכולנו לעמוד בפינוי , אצבע לאצבע וישר בום זה נפל עליו , צרח ממנו ואין מנוסה , אין מקומות אחרונים - איך אמר אני מרגיש כאילו את מדברת מהצד האחר של דברים כאילו את מין AI והוא לא טועה , סימולציה אנושית וריחנית של אדם אגרתי בתוכי , אבקנים וכמיהות ריחות מוכרים בהירים כמו משווק קטטוני עם נוף חלום ושמים תכולים כפתרון לפני שתבוא ערמת אזהרות באותיות קטנות קטנות שתפספס למשחה לטחורים בתחת. 

אז כמה טיפש בן אדם יכול להיות? ישבנו בים סתם בוהים עין לעין , אישון לאישון והתחלתי לרעוד לו בידיים ויורדות לו דמעות , נחיל צרעות על הלחיים ואני שואלת אותו עם כמה אנשים המגע הקטן של האצבע מחשמל אותך לעולמות אחרים אתה יודע שיש פה משהו אחר. 

אבל דינמיקה חרא זה דינמיקה חרא - ורק אם תתחתני איתי , ורק אם תתני לי להכנס לעשות לך ילד או שניים ורק אם עקרונות של שפיך , אוזניים לו ולא...

ואני לא מבינה , מאז השביעי באוקטובר אני לא מבינה איפה הייתי ואנשים כאלה עוד פחות ואני רצה רצה רצה הפצרתי בעצמי , קיימתי בעצמי הרי תמיד ידעתי שעקשנות ורצון ברזל כמעט סטליניסטי רץ לי בדם ואני רצה מעוד ארבע שעות למידה ,לטיול בכל חיפה , בשוק , לחברים , לקבוצות "תמיכה" (מה כבר זה עוזר למישהו), לכנס סייבר , לעבודה במשרה מלאה וכבר בונה שיטות להתקדם בהייטק מעבר לעבודה ההתחלתית כאילו אני על הרגליים מצאת החמה ועד צאת הנשמה -כי איפה אני ואיפה אחרים , 

כלומר, איך "בזבזתי" את החיים ברדיפה רוחנית אינסופית של הכלום ושום דבר ואומנם אין בזבוז לעולם אלוהים טווה את החוטים הדקים של המילה האחרונה , אני זונה של תשומי אם יש טעות אחת בתוכנית הגדולה או מקרה- 

ועדין זה לא נפסק , הזעם , הפחד , הנכונות לחתוך את ליטרת הבשר , השיניים החשופות , החניכיים המדממות לעולם לא יעצרו אותי שוב כי חיים באפלה של שנים עד שאומנם אתה יכול להחוויר מקנאה כי אתה כבר יודע לאן הסחף של העתיד לוקח את כולם - עשר שנים של טירוף אוטיסיטי סכיזופרני לעבור על כל גבול מוכר ואין תוצאות , עבודה נוספת לנשמה היתרה שמזיינים במוח עליה - 

אבל תגיד לי ראית אנשים נשרפים , עולים השמים , יש לך את האפשרות לגעת באמת - ואנחנו מתאדים רק ממגע ושאלתי אותו איך היה לגעת אצבע לאצבע כששנינו החרשנו ובלענו את הרוק והמוח שלנו הוצף צבעים "פראי". אבל אתה מעדיף את המילים שלך? את האידאלים? יושב ומלהט שוב את כף המתכת לשרוף את הקעקוע בגב "כי אסור ביהדות" ונזכרת מאוחר מדי, ריח הבשר הנשרף.

אתה ואני קורצנו מאותו חומר אז עדיף להביט לי ולדמוע ? עדיף כל חמש שנים על השעון מגיל 19- 35 לגשש? באמת? פחדן פחדן אתה והעקרונות שלך. אני לא אעצור אין דרך לעצור יותר , אין דרך יותר להאט את הרכבת , אמרתי לך אז שתתחרט ועכשיו הידע שלי מאיץ , אני השטן שלך כי אתה את הבדידות שלך והמנעות מאוכל , מנשים , מאנשים ,חוזק שאי אפשר לשבור , קשה עורף עם לב מפותל (סביב הכוס שלי)- 

אבל המבט שלי כבר בקע , סדקתי את העולם ואין דרך חזרה , השטן בבטן שלי צוחק ומחייך את חיוכו העקום והעין השלישית פוזלת אבל החלטת להקריב עוד שנים אז אתה חסר תקנה כי כשאני אחזור אל העולם אני אשרוף הכל , כל שעיני תנוח עליו ,לגיון של שנאה , עודף של אהבה והפלא אני אירק לך חומצה בגרון , סיימנו לשחק אז מבחינתי ואמרתי לו אין יותר הזדמנות שניה , אני אשרוף את עצמי כשאצנח לאטמוספירה שלך מטאוריט מהחלל אני מגשימה הכל אני צועדת בהכל , אני לא עוצרת - או שאתה איתי או שאתה נגדי - המוות הכסוף.

אמרתי לו הם לעולם לא יבינו אותי ואתה אל תנסה , אל תנסה , האויב שלי נצחי והוא בכל מקום אפילו בנשימה שלך כי דין כריתות מצריך להעלות גם תינוקות למולך לאש , אני הייתי התינוקת , היתה לי תינוקת - האויב שלי נצחי ואם הוא לא היה קיים היה צריך להמציא אותו. אז ראית את הגולגולת הצוחקת כשהתחננת שאשן אצלך? כשרצית לדחוף את הלשון שלך לכוס שלך והזכרתי את האלוהים הזה שלך? 

תזכור את זה כי אל נקמות הופיע לי , האל שלי מרחם על רחמנים אבל אנשים כמוך חתיכת פח יקוש שיודע למה הוא נועד , מה הוא משרת ומכחיש את הגוף , מכחיש את היכולת שלנו לדלג וליצור זמן חלל חדש? אין לי רחמים ולא היו לי אני אוכל לך את הלב. 

האויב שלי נצחי והוא ינצח ואני אדאג שהקרב שלנו יהיה קול דממה דקה שלא ישכח עידנים. אני לא עוצרת. אני לא מפסיקה. אני לא משקרת הלב שלי שייך רק לו .