"אני הייתי שומעת אותו מגיל נורא קטן.
והייתי שומעת והייתי מרגישה אותו מגיל נורא קטן.
ונורא הייתי אוהבת אותו.
הייתי ממש מאוהבת בו,
זה היה אהבת חיי.
משהייתי קטנה הוא קורא לי ,
משהייתי ילדה קטנה.
פעם אחת בגינה זה היה,
כשהייתי קטנה הייתי הולכת מתוך שינה,
אז ראיתי איזה ענן ערפל כזה,
שנבלעתי בתוכו ואחר כך חזרתי הביתה.
וכל השנים היה קול מתוך שינה שהיה קורא לי
"יונה יונה יונה" כל השנים, כל השנים.
וכל השנים ידעתי כשכתבתי את השיר
"יד שחורה" את מכירה?
"איש הולך חי פוסע נוקם אלפי שנים"
מאיפה כתבתי שיר כזה?
מאיפה אני יכולתי לכתוב שיר כזה?
אני הרגשתי את זה בכל התחושות העמוקות ביותר שלי.
אני כתבתי בלי הכרה בכלל, בלי הכרה בכלל - הייתי לגמרי מדיום בכל הסיפור הזה.
זה תחושות, זה ידע.
זה לא דבר רציונלי.
אני לא כותבת על הילד שלי שאני רואה אותו עכשיו הולך.
אני כותבת על מיסטיקה , אני מיסטיקנית.
אני מדיום, אני תופסת את כוחות העולם.
פעם באמת היו נביאים, שהיו מדברים מגרונם.
אני בן אדם מדי רציונלי מדי לזה כיום , במצבי כיום.
כל אחד מאיתנו חי חיים של אנשים אחרים אלף פעמים ביום שמדברים מגרונם.
אלוהים הפך את זה לשיטה , את מבינה?"
7 הסלילים , יונה וולך.