שום כלום

אם אתה דומיננטי ומנוסה, 

אז מה אתה מנסה לדעת? 

ובשביל מה יש לי צורך בך? 

הדבר הכי יפה שמישהו אמר לי ואני לא דומיננטית עליו וממילא לא ניסיתי לומר לו דבר "איך את אוהבת אותי כשאני כל כך קלוש" והוא לא,

אני אפילו לא הייתי יודעת אם כן - 

אני לא מנסה בכלל. 

אם כל מה שאתה אומר לי מתאפס בתוכי 

ושב ומרצד כמו תמונה למילה מחדש

כמו הרגל 

אם אין צורך שתשים לי רגל על הפנים

אתה עוטף אותי במילים, 

בשתיקה 

בפרדוקס המידע 

שחולף בינינו כמו בשולי חור שחור

עור לאור

למה אני צריכה שתנסה? 

זאת השאלה שמחזיקה אותי מול החיים, 

מול המוות 

מול האוהב

"הסוואות. צריך להסתוו(אות).

לשמור את השפה קרוב לפה. "