הרגעים שלנו כל כך שלמים, מלוטשים מושלמים כמו צלמית של אלה כנענית שגופה החרסי מתאבך לו בשלג ושדיה זולגים כפור.
הוא הביט בי בזמן שישבתי מעליו ואמרתי לו "שכבת עם מישהי" והוא ענה לי "חדה"
וידעתי כלומר לא ידעתי אני יודעת לספור סימנים הזיקפה הקשה, מתגרה אבל לא מגיעה לשיאה השינוי בתנועה, רוחב לב הרצון לפתל אהבה ובמקום זה כאב לי מדי והתחלתי לבכות והוא בהה בי במבט החמור מסור הזה של כחול עיינים חסר אישונים אבל כשצפינו בטורניר הטניס פתאום התאפק לנו ובמקום אשמה צפה בינינו הבנה
צילמתי אותו עירום כמו בבון , אני (הבבון) מאחורי המצלמה לא גופו הרוכן מוצף אור ומילים מהמקרן
דיברנו על צלילות מגברים ונורות להט שיוצרות ואקום מינרלי מוזיקלי ואנולוגי דיגטלי ניצחנו על החיווט בו נשמע את קרנבל החיות
ופתאום זרמ- לי ובמקום לסכן את מקומי בעולם באשמה ולשכב אפלולית על קצה המיטה פתאום להתנתק כמו שקרה כבר קרה באמצע
וירדתי ממנו אפלה על קצה המילה וחושבת לבד בחושך והוא בטון נמוך של אשמה
אז אמרתי לו "אתה יודע יש משהו יפה שלא גמרנו שנינו ממשיכים לדבר מחרמנות"
מניחה שזה הרגע אולי השניה ששמענו את הצליל הנכון ונצמדנו חזק ביצים ללחיים זין לגרון ועצמתי עיינים כי אהבתי פעמים את הרגע -
וכנראה או שאולי תלוי ב הוא גמר
חבל על המאמץ
אני פשוט מכירה אותך
גם אם מעולם לא נפגשנו