שום כלום

להבין מה אני מוצאת בך באמת . 

אתה חולה , מתפורר, אתה משוגע לגמרי. 

דברנו היום על הצלמת שלך , 

שעדין מקיפה אותך בסימנים, הודעות ותמונות. 

היא אפילו בחברים שלי - 

כל תמונה שלה זו מלאכת מחשבת של רגע מוסח, 

בשחור לבן העדשה שלה מפרשת חורים בקירות , 

סדקים ושברים בטיח הקיר, 

שקיות אשפה נרמסות והופכת אותן לפה מדבר, 

להלם של יופי עצור ורגעי- 

אין ספק היא נגעה במשהו חזק חזק

בטבור של אלוהים.

אתה אומר לי שכשעזבת אותה היא בכתה ללא סוף  , 

אז אני שואלת למה עזבת אותה , 

אתה אומר שזה כי היא חיפשה גבר- 

ולכן היא רואה בך "נסיכה" , 

אני שואלת אם גבר תלוי בדברים "חדים" , 

כמו שקופצים ממנה , גבולות ,מענות, זעם 

בכל מילה ומילה 

אז אתה אומר שכן- 

ועזבת כי היא לא יכלה לראות מי אתה.

אז תמיד עולה לי שאני לא מבינה למה אתה בכלל פותח לי פה 

הרי אני לא מבינה אותך מראשית עד אחרית.

אמרתי לך שאני בכלל לא יכולה להבחין בדברים החדים שלך, 

בגלל זה כל סקס שלנו נראה כמו תאונת שרשרת  - 

בגלל זה אתה מתחיל לרעוד בפחד בקטטוניה כשאני שם, 

משתין במיטה כשאני הולכת ואומר לי שאני הדבר הנורא בעולם , 

אמרתי לך שבשבילי אתה דודה טובה, 

אמא , אבא, אתה לא בכלל במקום שאני יכולה לשכב איתך .

זוכר את הפעם הראשונה?

אמרנו שנשתה תה ונגעתי ביד השבורה שלך , 

עטופה כמו גולם במעגל בגבס, 

גירד לך ולקחתי בלי לשאול אותך סכין קהה והשחלתי בפנים 

ובהית בי בעיינים הכי כחולות ותמות , נדהמות שישנן 

לא חשבנו , לא חשנו , שום משיכה. 

גם לא עכשיו . 

לא יכולה

אז אמרת שאתה לוקח את הילדה לשיעור דרבוקה, 

הערביה הקטנה, 

אמרתי לך חכה- 

וצילמתי לך מה שעשיתי , 

תפוח אדמה עם פקעת שורשים מעליו מוריק מקנאה,

מקלות אוזניים משומשים ומלוכלכים 

(שלזה אמרת שאתה הליכלוך שם), 

חתיכת שרף שנטף מהעץ ושיקף צבעים של אלף עולמות וגלקסיות שקועות.

אמרתי לך שהכל מתגבר בי ,
ושהיה לי שיתוק שינה, 

סיפרת לי איך דני - חברך הטוב מת מאחד

ושאלתי "איך זה יכול להיות"?

לא מתים משיתוק שינה אולי מדום נשימה... 

אמרת שהוא קיבל התקף לב , מהפחד

והצטערתי. 

אמרת שאתה מאחל שאני אמות גם , "הלוואי" 

שאלתי למה אתה לא הורג אותי , 

אמרת כי נחמד לראות אותך גוססת.

אז הרגשת שרע לי ושאלת אם ארצה לישון אצלך ,

התניתי את זה בלי מין .

המין זה הדבר הגועלי, ההרסני , המפחיד ביותר שיכול לקרות 

בינינו . גם לשבת איתך לקפה לפני שאתה גומר ומתפרק לאלף רסיסים 

שבקושי מצליחים להלך, לשים רגל לפני רגל באדם אחד

(או כמו שאתה קורא לזה "העיינים מובילות אותי") 

אמרת "כמובן" רק לישון. 

ואני יודעת שאתה כנה בזה- אני יודעת מה קורה לך אחר כך וכמה אתה סובל.

תישן, תחבק אותי , תשמור עלי, אשמור עליך , 

נדבר עם העץ שמחוץ לחלון .

הלוואי ויכולתי שוב לחוש אותך אבא... 

כמו בעבר אבל עד שלא אשתגע לגמרי, 

אתה יודע שתמיד תהיה מעבר לתחום השגתי.

אוהבת אותך תמיד.