שום כלום

אנחנו נפגשים מחר , אולי, 

יותר אולי מאשר בכלל , 

ואני לא יודעת אם בכלל יש לנו את הרקע המשותף ,

הרי לקחתי את הסיפור שלך כל כך קשה- 

וחודשים אנחנו נלחמים באותם טיפוסים, 

מצאתי לי גם כן תכלית- 

להזהיר מפניהם ומצד שני אני צריכה לשבת עם אלה לצהריים 

בכל פעם שאחותי מצמצמת עיינים ומביטה במיאון אל החלון כשעולה הנושא. 

אני חושבת אם בכלל ומה בכלל יקרה,

מצד אחד כבר הרבה זמן דיברנו על זה ומצד שני אני לא יודעת- 

אם בכלל יש בינינו חיבור משותף. 

כל הזמן אני מרגישה שלא ,

שאתה יותר מדי תכליתי, מובהק, חסר פשרות וקצת סגור בהגדרותיך

ואין לי שום רצון לעשות דבר וחצי דבר , 

ואני לגמרי הפוכה , מעופפת , מנותקת- 

ואפילו שאני מבחינתי כתמיד זה בסך הכל הסקס, 

כי החלטתי שככה אנשים ואני לא מושכת את הסופים - 

זה עדין קשה מאוד ומעמיק את הצריבה. 

למה זה כל כך קל לאנשים ,

רק אני מתכווצת מהמחשבה על מגע יד אחרת ? 

רק אני מפחדת שלא אשא חן כל כך שכל פרט קטן , 

הפצע על הירך , השערות המתולתלות רכות בפות  , הרוכסן שנתקע בנעל, 

הסתימה שקצת בולטת בחיוך , השיער שלי שלא מסכים ששום רודן ישלוט בו , 

הרגע הזה שאני מושכת באף שוב ושוב להרגע, 

הכל נראה לי כאילו הוא קורס עלי כמו מגדל קלפים. מפלצת. מכוערת. איומה 

והנה התסכול של עכבר במבוך , 

מרגע שקיללת בקול רפה לעיני אחר מיד קלעת גם אותו במצבך , 

של חוסר הנוחות ואי הישע , 

אז אני מנסה לשתוק באומץ , להראות נונשלנטיות נעימה 

אבל משם אני מתכווצת עוד יותר לסחרור 

עד שהבטן כואבת לי , השרירים לוחצים והבחילה גואה- 

אפס אפס , את לא נוחה , למה להטריח , את לא יודעת לדבר, 

תייתשרי כבר ותביטי בעיינים (לא יקרה לעולם), 
תאמרי את האמת , בלי עוררין , בלי להתבייש , 

אבל המילים לא יוצאות לי , המילים לא יוצאות לי , 

וכל מילה היא עוד אות קין שמתעופף ונאבק להצמד אל מצחי , 

ואז אני לא יכולה וקורסת על הברכיים , 

מזל שאתה לא כאן 

והדמעות פורצות חזק חזק מתוך בית החזה ,

והכתפיים רועדות ורוטטות עמן ואני רק משחררת 
אוף ואוך ולמה

אני לא יכולה יותר לא יכולה

ואחר כך כמו תמיד, 

כשאתה אומר איזה משפט שמנסה להיות "בקטע" 

והרי אני "קטעים" לא מבינה , 

אני פורצת בצחוק הכי משחרר שיכולתי במשך חמש דקות תמימות 

ומחקה את המשפט הנדוש כאילו היית גבר גבר מסוקס עם שפם .

אז אולי זה מזל שאתה חירש 
(אני לא חירש , איבדתי את מרבית השמיעה! איך שאני אוהבת שהוא כועס על זה) 

לא תוכל לשמוע אותי 

כשאחפש מחבוא 

להחביא את הנפש 

לבכות לעצמי במבוכה.