על הדבש ועל העוקץ 😉

יש כאלה שבכו על רצפת חדר האמבטיה ובכל זאת הם רואים את היופי בדרך שבה האור חותך דרך קמט דלת סגורה למחצה. לא בגלל שהיה כאב שבא ונעלם אלא בגלל שהם הבינו משהו מהותי על עצמם ועל השליטה. החיים הם לא תמיד עניין של רווח והפסד אלא לחיות בכבוד את מה שכואב. הם למדו שסבל הוא לא רק פצע אלא גם שפה. ולמרות הריקנות והבדידות הזו שבאה אחרי הסשן אינה שלילית אלא מראה. השקט הזה לפעמים מכיל יותר תשובות מאלף קולות שרוצים לשמוע. והחיבוק שעוטף בלי מילים יחד עם הליטוף של הידים שעד לא מזמן הצליפו מעצימים את הכל. אף פעם לא נשבר לגמרי מי שהבין שגם בחושך העמוק ביותר יכול להיוולד משהו שלא מחפש לזרוח אלא פשוט להישאר בחיים ולהתענג מהכאב.
 

(הֶׇאוּצֶר)