|
|
|
כשאנחנו נמנעים מלדבר על הכאב שלנו אנחנו מרמים את עצמנו אולי כדי להאמין שהוא יעלם לרגע אך הבעיה היא שמאוחר יותר הוא חוזר ומכה חזק יותר. הזמן יודע לשחוק כמעט הכל אך נכשל ברגעים מסוימים. יש זכרונות שלא מזדקנים ובשקט בשקט השעות השמחות שנשארות שלמות מלמדים אותנו העבר מסרב להיעלם בכלל. עלינו ללמוד מהזמן הוא לא מחכה לאף אחד בטח שלא למי שאינו יודע מה לעשות איתו.
(הֶׇאוּצֶר)
החופש אינו מבטיח ישועה או נחמה הוא רק נותן לך לבחור. ואז מאלץ אותך לחיות עם מה שבחרת בלי תירוצים או עדים. לכן מפתיע לפעמים כמה אנחנו רשלנים עם החלטות. כי אפילו הקטנים ביותר אלו שנראים לא מזיקים שאותם אנחנו זוממים בשקט ובדרך שונה וכשאנחנו מסתכלים אחורה מאוחר מדי להעמיד פנים שלא בחרנו בה. בחברה הזו המלאה לעיתים בדעות קדומות ראוי שתשחררו את עצמכם מחוסר הביטחון והספקות שכולאים אתכם. הראו את האני האמיתי שלכם כי בסופו של דבר. זה מה שמגדיר אותנו כבני אדם אמיתיים. האתגר מטיל נורמות חברתיות ומעצב את המציאות בכל צעד שאתה עושה.
(הֶׇאוּצֶר)
יש זמנים בהם אנחנו מזלזלים בכוח שנדרש כדי לבנות את עצמך מחדש מהחתיכות השבורות של אתמול. להתחיל מחדש זה כמו לשתול גינה באמצע החורף בלי לדעת אם האביב יגיע אי פעם. לעיתים אנחנו מתמקדים כל כך במה שחסר ואנחנו רוצים להשיג ולפעמים אנחנו שוכחים את הסערות שכבר עברנו. בסופו של דבר להיות אמיץ זה לא תמיד לכבוש את העולם. לפעמים זה להמשיך כשהכל מרגיש כמו מדבר. זהו את צעדיכם כי רק אתם יודעים את המשקל של כל טביעת רגל שהשארתם מאחור. ואני? כל מה שאני זקוק לו כרגע באמת זה רק חיבוק אבל אמיתי וכנה.
(הֶׇאוּצֶר)
אי אפשר למחוק את עקבות העבר אבל כל זריחה הוא דף ריק לכתוב גורל חדש. ההווה הוא שדה פורה שבו בכל צעד אנחנו בונים גשרים מנייר בין מה שהיינו לבין מה שאנחנו חולמים להיות. במשחק העדין של הידוע וחסר הוודאות כל שיעור מלמד אותנו להיות חכמים יותר ולאמץ שינוי כמו לחבק חבר ותיק אחרי שנים של היעדרות. בכל יום הדרך נפתחת ונותנת לנו הזדמנות נוספת לשבור את השגרה לגלות מי אנחנו ומה אנחנו באמת רוצים. בשלווה שלפעמים היומיום מעניק לנו אנו מוצאים את המשמעות האמיתית של המסע שלנו. יש כאלה שהופכים כל מכה לאליבי כדי להישאר במקום. אחרים משתמשים באותה נפילה כדי לדחוף את עצמם קדימה. זה לא הפצע שקובע את המסלול זה מה שעושים איתה כשאף אחד לא מסתכל.
(הֶׇאוּצֶר)
כח אמיתי מתחיל כשאנחנו מפסיקים לכאוב. לא בדומיננטיות או במכות אלא בהחלטה המודעת לא להזיק. אנחנו ממציאים רעיונות כמו מי שמכסה את עיניו כדי שלא נראה את התהום. לא בגלל שזה מה שנכון אלא בגלל ששתיקת היקום שוקלת יותר מדי כשאתה מבין שחייך נמשכים פחות ממצמוץ. רצוי לחשוב גם מתוך ובתוך הכאב אבל לא לחשוב חונק. ובכל זאת יום אחד מתעוררים עייפים מלשקר לעצמנו ומסתכלים למעלה. ומבינים שהריקנות עדיין שם עצומה ואדישה אבל כבר לא מסתכלים עליה בפחד אלא בסקרנות עצובה כמעט אנושית. אז אנחנו מבינים משהו פשוט ומכריע. אנחנו לא כאן כדי להבין הכל אלא כדי לחיות בזמן שאנחנו כאן. וזה הופך כל רגע ורגע להיות לבלתי ניתן לחזרה ועדיף שלא נוותר עליו ולחיות בדרך שגורם לנו להרגיש חיים.
(הֶׇאוּצֶר)
מגיע הרגע שבו אתה מפסיק לדאוג איך הם מסתכלים עליך ומתחיל לסגור את החלונות. לא בגלל שהבנת הכל אלא בגלל שהעולם שלך עייף מזה. אם אתם חושבים שמה שנשאר מספיק כדי להמשיך לחיות אז אל תתנו לשום דבר חדש להיכנס. אני לא משוכנע שלא תדעו איך להבין את זה. כי כך קורה הדבר המטריד ביותר כשהרעש יורד והמקום הזה שנקרא ״הבית״ שקט. ומופיע חוסר הוודאות. אין לדעת אם ואיך תלמדו להקשיב לשקט הזה. בהערכה גדולה או שבסוף הוא יחריש אוזניים. כי בסוף נשארת לבד עם עצמך ונשארת שאלה אחת לא כך כך נעימה האם אתם בעמדה שמחזיקה מעמד או נטל שאתם לא יודעים איך לברוח. ולברוח זו לא אופציה בכל מקרה לא ממה שאתם מגדירים את עצמכם.
(הֶׇאוּצֶר)
המצפון אינו מייפה הוא עירום. כשהוא מתעורר, הצורות מתרוקנות והוודאות המתורגלת נופלת מעצמה. לא בגלל שמשהו משתנה אלא בגלל שאנחנו לומדים לראות עד כמה ממה שנראה מוצק תמיד היה מוחזק על ידי כלום. בני האנוש צועקים זועקים ומתרגלים לא להקשיב. ואז שוכחים מי ומה הם ומתחיל הרגל כאילו זה רק מנהג. אבל יש משהו בפנים שלא אובד לעולם אותו קול דומם שיודע מאיפה באנו ולאן אנחנו שייכים. האגו אולי מסיח את הדעת אבל הנשמה נשארת.
(הֶׇאוּצֶר)
העבר שלך כבר לא זקוק לך אבל העתיד שלך מחכה לך. אל תמשיכו לחפש חיים בין ההריסות. המחר נבנה הרחק מהאפר. אם עלינו ללכת אז שזה לא יהיה בידיים ריקות ושנשאיר מאחורינו לפחות פרח או שיר ובעיקר טביעת אצבע ורגל שיזכירו את מה שהיינו. בדיוק כמו בכל קשר של שליטה שמותירה חותם.
(הֶׇאוּצֶר)
יש משהו כמעט קדוש בלמידה להרפות. לא בגלל שאדם הופך חכם או חזק אלא בגלל שיום אחד אתה פשוט מתעייף. ונמאס לך לתת כל כך הרבה ולנסות להשתלב במקום שכבר לא מתאים לך. כי אתה מבין ששלום הוא לא בלהיות עם יותר אנשים בסביבה. אלא בלהישאר עם מה שהוא צודק ונכון. עם מה שלא מתנקז מה שלא משקר מה שלא כואב בכל מקרה שהכאב הוא בלי משמעות. להרפות זה לא אומר להפסיד אלא לעשות מקום לנשימה.
(הֶׇאוּצֶר)
לוח השנה לא עושה את העבודה בשבילך. הימים עוברים אבל החיים זזים רק כשאתה אומר מה שאתה מרגיש. כשאתה עוזב איפה שאתה כבר לא מרגיש שייך ומשחרר את מה שמעולם לא היה נכון עבורך. אם הדרך חוזרת על עצמה ונחנקת אז השינוי לא נופל מהשמיים הוא נולד מהאומץ לשבור את הקו. וכשהכל נראה אפור זה לא הסוף זה דווקא הסימן שעדיין אפשר לקחת צבע ולהתחיל מחדש. להכיר אחד את השני לא בא על ידי חשיבה יותר מדי אלא כשאתה מעז לעשות משהו חדש. הדבר הזה שתמיד נמנעת ממנו ומשהו בתוכך לא ממש נוח וצלול אך סוף סוף אתה מתחיל לדבר ולעשות בשביל עצמך.
(הֶׇאוּצֶר)
