על הדבש ועל העוקץ 😉

אמונה בעצמך לא תמיד באה מאהבה עצמית לפעמים היא נובעת מעייפות. הכח להמשיך לנוע קדימה גם כשאתה לא משוכנע שזה נכון גם כשאתה גורר יותר ספקות מאשר ודאויות ובכל זאת הזמן חושף אמת שקטה. כל היעדר שלא באמת הרס אותנו כל נפילה שפגעה בנו אך לא הרגה כל תבוסה שלא הצליחה להסיר את הרצון להמשיך בונה אותנו מהבלתי נראה. זה לא שאנחנו חזקים עכשיו כי החלטנו אנחנו כך כי אין ולא תהיה לנו ברירה אלא להתנגד למה שלא עושה לנו טוב. הבלתי מנוצח האמיתי אינו צוחק מתרברב או שמח לאיד הוא מראה למביטים בו מהצד שהדרך של שתיקה חזקה יותר מהתבוססות ברוע. ונותן לשקט להוציא את הכח האמיתי כדי להעניק ממנו למי שנמצא איתו.

(הֶׇאוּצֶר)
 

יש החלטות שלא צריכות הסבר אבל גם אז יהיה מי שיתעקש לשפוט אותן. כשאתה מחליט לחיות נאמן לעצמך למרות שאתה מרגיש שונה או מסתכל מעבר לרגיל יהיו כאלה שיצביעו עליך ויקראו לך מוזר. אולי אפילו יחשבו שאתה אבוד. כי הלא נודע לא נוח ויש כאלה שמעדיפים ללעוג למה שהם לא מבינים לפני שהם מתמודדים מול עצמם. אבל אתה לא כאן כדי להשתלב וגם לא לבקש רשות ולא כולם יבינו את הבחירות שלכם את השתיקות שלכם או את הדרך שאתם עוברים בחיים. וזה בסדר. ללכת בדרכך שלך עלול להיראות טירוף לאלה שמעולם לא העזו להסתכן ולרדוף אחרי שלהם. להיות לא מובן זו לא טעות לפעמים זה סימן שאתה באמת חי. 

(הֶׇאוּצֶר)

שאושיט יד ואגע בך ביד מלטפת שעוברת למשיכה בשיער ובחניקה עדינה שמתחזקת. ואת בתחינה אלי "כן כן...גע בי חזק יותר". מעביר את ידי על עורך המצטמרר אלי. מחכה שאשתה אותך ואת מיצייך. את כמהה למגע אצבעותי שישרטו אותך וישאירו בך סימנים צמאה למגע הזין שלי בפיך ושתות מנוזלי גופי. שפתייך נפוחות לא חודלות מלהעביר על גופי בנשיקות. גופך עודנו רפוי מההזדקקות של שנינו למגע של תשוקה מחכה להרגיש אותי עליך חורך אותך מבעיר בך אש ומצית את שפתי תאוותך מצפה לרגע שאסיט את התחתון הקטנטן שאת לובשת או שאקרע אותו בכח ואחדור בעוצמה ואשגל אותך עד אפיסת כוחותייך. 

(הֶׇאוּצֶר)

שתבואי ותבקשי שאעשה בך כרצוני. כי ברגע הזה כשאת מתמסרת כולך שלי. ואת יודעת שכשאת נותנת לי לשלוט על גופך את מרגישה הכי מסופקת.
משאיר אותך שכובה על בטנך וכל גופך מחכה בערגה למגע שלי על גופך.                                                                                                                      כן. מספיקה אצבע אחת שלי שתעבור ותחלוף על קימורייך כדי להטריף את חושייך ותתחיל לפרוט על מיתרי גופך.                                                            ואת תשמיעי את קולך הלוחש "אני רוצה אותך חודר אלי" מחכה שאחפור בך חזק ועמוק ולגרום לך לנטוף ממגע של עונג ולא רק בין רגלייך.
אז איפה את ילדה?

(הֶׇאוּצֶר)

הניסיון לימד אותי שלא בהכרח שכל דבר שבור מצריך טיפול בדחיפות לא כל דבר שלא מובן צריך הסבר.

יש פצעים שנסגרים כשאנחנו מפסיקים לגרד אותם והתשובות מגיעות רק כשלומדים להבליג ולשתוק. לפעמים הדבר החכם ביותר הוא לזוז מעט הצידה להסתכל מהחלון ולתת לסערה לעבור מבלי להיכנס לתוכה.

סבלנות היא לא התקפלות היא בעצם להבין שהזמן יודע גם לדברר את הכל בדרך שהראש יבין טוב יותר לא הכל בחיים זה עניין של לנצח לא כל מה שקורה זה מלחמה או מאבק.

לפעמים החיים הם כמו שדה של פרחים וצריך לפעמים ללמוד להיות כמו דומם. להסתכל ולהנות מהמראה הריח הצבעוניות והטבע.

בלי למהר לשום מקום בלי לדאוג ולהמתין בשקט למה שעוד לא פורח אבל יפרח בעתיד.

אז איפה את זו שאגרום לך לפרוח כמו פרח?

(הֶׇאוּצֶר)

למגע של גופי בעורך הרך ללשוני החוקרת את כל גופך לידי הבולשות אחר חמוקייך ובכל בגופך לריחך המוכר המלא נשיות.

לנשיפות האלה שלך שגורמות לי רצון עז לסשן אותך ולזין שלי להיזדקף כשאני גורם לך להרטיב באופן מיידי ולהתחנן לאיברי שיחדור אלייך ויפלח את גופך.

לאבד את עצמי יחד איתך במחול מטורף של עינוגי גוף שמתחילים במנטלי עמוק וכאב פנימי וגופני.

(הֶׇאוּצֶר)

יש כאלה שבכו על רצפת חדר האמבטיה ובכל זאת הם רואים את היופי בדרך שבה האור חותך דרך קמט דלת סגורה למחצה. לא בגלל שהיה כאב שבא ונעלם אלא בגלל שהם הבינו משהו מהותי על עצמם ועל השליטה. החיים הם לא תמיד עניין של רווח והפסד אלא לחיות בכבוד את מה שכואב. הם למדו שסבל הוא לא רק פצע אלא גם שפה. ולמרות הריקנות והבדידות הזו שבאה אחרי הסשן אינה שלילית אלא מראה. השקט הזה לפעמים מכיל יותר תשובות מאלף קולות שרוצים לשמוע. והחיבוק שעוטף בלי מילים יחד עם הליטוף של הידים שעד לא מזמן הצליפו מעצימים את הכל. אף פעם לא נשבר לגמרי מי שהבין שגם בחושך העמוק ביותר יכול להיוולד משהו שלא מחפש לזרוח אלא פשוט להישאר בחיים ולהתענג מהכאב.
 

(הֶׇאוּצֶר)

אני רוצה להרגיש אותך רועדת כשאני לוחש לך באוזן "ילדה יפה שלי" והידיים שלי על צאורך חונקות אותך ולא נותנות לך לנשום וכשאני משחרר מעט את האחיזה את ממשיכה בפירקוס וממלמלת את מילות התשוקה המתוקות שיוצאות לך מהפה כשהידיים שלי כבר על הפיטמות שלך והחיוך שלי מול מבטך שבלי מילים מתחנן שאמשיך להטריף אותך ולגרום לך להרטב עוד ולהביא אותך לגמירה שתרעיד את כולך. אבל אני מרפה ממך מעט ועכשיו כבר משמיעה קול ומבקשת "אל תפסיק דאדי קח אותי תכאיב לי סמן אותי זיין אותי חזק דאדי". ואני רק מחייך אלייך וממשיך בטיזינג המנטאלי והפיזי הזה שגורם לך להתמסר בציפיה שאסשן ואזיין אותך. אני אוהב שאת מתחננת שאתן לך להרגיש את כל מה שאת מצפה להרגיש ויותר אוהב להשתמש בכח שלי שאת נותנת לי כשאני גורם לך להגיע לפסגת ההנאה מהכאב ההשפרצות והאורגזמות שאני גורם לך. 

(האוצר)

אתה מבלה חלק מחייך ברצון לשנות דברים ו/או אנשים ברצון לגרוס מכשולים מסוימים מילים חסומות בניסיון לטפס על הרים להאמין במילים יפות.

להגיע למקום שבו אתה מרגיש את השייכות וההתמסרות שבאה מתוך הבנה שזה הדבר הנכון עבורך ועבור מי שאתה פורש את חסותך עליה.

מגיע יום שבו אנו מבינים שהסתגלות היא לקבל שיש דברים שלא ישתנו כי הם לא תלויים בנו והחוכמה היא היכולת להסתגל לשינוי.

(האוצר)

אבל ה"אתמול" הזה לא היה ממש יום אתמול אלא מאוד מזמן והימים עברו שבועות וחודשים

הזמן עובר והרעב הולך וגדל והצורך לא מרפה ורק מתעצם להיות שם עבור מי שבוחרת להיות שלי.

לתת לה לזחול לעברי כשאקרא לה או פשוט לגרור אותה אלי בדרך שאבחר לסמן אותה לטעום אותה כמו ממתק לאכול אותה ואת הכוס והדגדגן שלה.

לגרום לה לצעוק מכאב ולצרוח מאורגזמות עד שתתחנן שאפסיק ואתן לה לנח מעט.

אתמול היה טוב ויהיה גם מחר השאלה היא מתי ה"מחר" הזה כבר יגיע.

(האוצר)